זעקת אנשי הדממה
המאבק שצוללי הקישון שחלו בסרטן נאלצים לנהל מבייש את אלו ששלחו אותם לנחל המזוהם. על המדינה לסיים עבורם את המערכה
בנובמבר 2002 קבעה ועדת שמגר כי לא ניתן למצוא קשר ישיר בין הקישון, הנחל המזוהם והחומצי ביותר בישראל, לבין ריבוי מקרי מחלת הסרטן בקרב צוללים שהתאמנו בו. רק שמגר עצמו, בדעת מיעוט, קבע: "ישנו קשר סיבתי והגיוני בין מצב הקישון למחלת הסרטן אשר פגעה בחיילים".
עם זאת, הוועדה מתחה ביקורת קשה על צה"ל ששלח את הלוחמים להתאמן בנחל והתעלם מהנחיית רשויות הבריאות ואיכות הסביבה שאסרו על כך מפורשות. בעקבות הממצאים הוכרו הלוחמים החולים כנפגעי שיקום.
שש שנים לאחר מכן החליט משרד הביטחון על בדיקה מחודשת לזכאות הפיצויים והקים את ועדת שני. הוועדה הקשיחה את הכללים. ב-2010 נקבע כי צה"ל יכיר רק בצוללנים שהתאמנו במי הקישון במהלך שירותם הצבאי משנת75' ואילך, ושההכרה תינתן רק בתנאי שלקו במחלות ממאירות מסוג ספציפי.
בנוסף לכך, על הנפגעים להוכיח שלא היו חשופים לגורמי סיכון אחרים בחייהם האזרחיים, בהם עישון או חומרים מסוכנים. המסקנות עוררו תדהמה וזעם בקרב החולים ומשפחותיהם. תביעות הוגשו לבתי המשפט, ודרך ארוכה ומשפילה הפכה ללחם חוקם של צוללי קישון שהסרטן פרץ בגופם לאחרונה.
לפני שבועיים קצה נפשם, והם הגישו בג"ץ נגד משרד הביטחון. בכוונה בחרו להגישו ערב יום העצמאות. תביעתם מדגישה את האפליה האבסורדית. אחד צלל, לקה בסרטן מסוים והוכר. שני צלל ולקה בסרטן אחר שאינו מוכר.
"אמרנו לבית המשפט שאם ועדת שמגר הייתה טעות ולא צריך להכיר בכל הצוללים, אז אני מבקש שיבטלו גם את הזכאות שלי", אומר יובל תמיר, קצין שייטת 13 לשעבר ויו"ר עמותת "אנשי הדממה", שחלה בסרטן ומוביל את מאבק לוחמי הקישון נגד משרד הביטחון. "אני לא מוכן שבי ובחבריי יכירו, ואילו חברים אחרים שנפגעו לא פחות מאיתנו יופקרו לגורלם".
מסקנות ועדות שמגר ושני אולי מנקות את משרד הביטחון מאחריות משפטית וחוקית, אך מותירות על כנן אחריות מוסרית וערכית. 93 מתוך 120 צוללים לשעבר של צה"ל במי הקישון חלו במחלת הסרטן. שליש מהם נפטרו.
עובדות אלו עומדות ללוחמים מול הצבא כתמונת ראי מטרידה, מבישה וזועמת. "יש לוחמים
נכון להיום נותרו עשרות חולים בלבד השנויים במחלוקת הקישון. במדינה שבה חייל יוצא בליל שישי, משתכר בפאב, נכנס בעץ והופך לנכה יקיר צה"ל לכל ימי חייו, אין הצדקה מוסרית למערכה הקשה של לוחמי השייטת שחלו על חרבם. המאבק שהם מנהלים מבייש את שולחיהם, וגרוע מכך, פוגע במוטיבציה של המתגייסים העתידיים לחיל הים.
טוב תעשה המדינה אם תכיר בכולם באופן גורף ותסיים את הפרשה אחת ולתמיד. מדינה עם תקציבי ביטחון מפלצתיים המממנים, בין השאר, מלונות פאר לאנשי קבע פעמיים ושלוש בשנה ופנסיות נדיבות לפורשים בגיל צעיר, יכולה לגלות קצת חמלה כלפי קבוצה שנשלחה להגן על המולדת במים המזוהמים ביותר בארץ בפקודה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם