מורשת לינדנשטראוס
המבקר היוצא הציב עצמו במרכזה של כל מחלוקת. מהמורשת הזו, שכה הכרחית במדינה ישראל הנוכחית, לא יוכל המבקר שפירא לברוח
האיש שיטיל את צלו על כהונתו של שפירא, לפחות בחלקה הראשון, הוא שופט מחוזי לשעבר אחר: מיכה לינדנשטראוס, מבקר המדינה היוצא.
ללינדנשטראוס יש מבקרים לא מעטים, ובדבריהם יש לא מעט צדק. המבקר היוצא אכן אהב פרסום, ותחב את אפו הביקורתי למקומות שלא ברור אם אפו של המבקר שייך אליהם. תפיסת ה"ביקורת בזמן אמת" שלו הייתה בעייתית לא פחות מהאקטיביזם השיפוטי שיוחס לאהרן ברק. אבל לזכותו של לינדנשטראוס עומד דבר אחד, המאפיל על הכל: הוא הבין שבמקום שבו אין אנשים ואין אמות מידה, אדם העובר על מידותיו של תפקידו אינו חוטא אלא צדיק.
הבעיה המרכזית של ישראל איננה שיטת משטר, אלא היעדרן המוחלט של אמות מידה מחייבות. השקר הוא מטבע עובר לסוחר, ותמיד יימצאו מי שיסבירו אותו בטובת המדינה, בנסיבות שהשתנו או בכך ש"מנהיגות צריכה לקבל החלטות" כדברי שאול מופז. חוקים אינם אלא מכשירים אד הוק, המשמשים לטובת אינטרסים חולפים.
שבע שנים של דין וחשבון
כך נחקק "חוק מופז" בתחילת הכנסת הנוכחית כדי לסייע לנתניהו לפלג את קדימה, ועכשיו בא ח"כ שזה עתה נבחר ומבקש לשנות אותו כדי למנוע פילוג באותה מפלגה שכרגע אינו נוח לראש הממשלה. מי שמבקש להעניק לשלטון יותר כוח ועמידות חייב לזכור שאין אצלנו איזונים ובלמים של ממש: הפרלמנט הוא חותמת גומי. בית המשפט העליון, בהיעדר חוקה, חזק באמת רק בתודעתם של מתנגדיו.
לתוך הריק הזה פרץ לינדנשטראוס בסערה של אגו, שהייתה ראויה לגינוי בכל מקום אחר - אבל בישראל היא פשוט הכרחית. קחו למשל שניים מהדוחות, שיש לקוות שיפרסם אותם עוד לפני תום כהונתו: השריפה בכרמל ופרשת הרפז. במקום שבו שרים לוקחים אחריות למחדל מתמשך, המבקר היה יכול להסתפק בדוח המערכתי שפרסם לפני שלוש שנים. במקום שבו הרמטכ"ל נוהג על פי האתוס המחייב של תפקידו, מבקר המדינה לא היה מתערב
כלל בתככים בצמרת הביטחונית.
אבל שרים לא לוקחים אחריות, ומה שיש למבקר לומר על גבי אשכנזי הוא חמור. גרוע עוד יותר, ראש הממשלה אינו חושב שתפקידו להתערב במשהו מזה ולתקנו. נשאר רק מבקר המדינה, ירצה או לא ירצה. אינני מכיר את שפירא, אינני יודע איך הוא תופס את התפקיד, אבל הוא לא יוכל עוד להסתפק בדוח שנתי מקיף שמספק כותרות ידועות מראש ואחר כך נשכח במגירה.
המבקר היוצא הציב את עצמו במרכזה של כל מחלוקת, התבטא בחריפות על נושאי תפקידים, הציב את עצמו כשומר שער במקומות שבהם לא היה שער אלא רק פרצה בגדר. בכל מדינה אחרת זו הייתה עילה לדון בהדחתו. בישראל של שבע השנים האחרונות הוא היה האדם היחיד שתבע דין וחשבון ממי שלא עושים חשבון לשום דבר. מהמורשת הזו לא יוכל שפירא לברוח, גם אם מזגו אחר וגם אם מי שבחר בו חושב שינהג אחרת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם