לאומנות מתחזה
פליט הוא פליט, ללא הבדל צבע, גזע, דת או לאום. אבל הפיכת הצער למכשיר פוליטי כדי לערער על הסדר שנוצר היא פעולה לאומנית תוקפנית
למרות זאת, הם עברו טיהור אתני אלים במיוחד. חלקם בשלבים האחרונים של מלחמת העולם השנייה, רובם מיד אחריה. כבר בסוף שנת 1944 הבהיר וינסטון צ' רצ'יל כהאי לישנא: "לא יהיה עוד עירוב אוכלוסיות כדי לגרום לאין-סוף צרות (. . .) שינוי מוחלט יתבצע. אני לא מוטרד מהעברות האוכלוסייה". בשנה שלאחר מכן, בוועידת פוסטדאם שבה השתתפו גם רוזוולט וסטאלין, הכיוון של צ'רצ'יל זכה להסכמה כללית. הוחלט שם על ביצוע טרנספר. זה לא היה פשוט. בין חצי מיליון לשני מיליון גרמנים נהרגו במהלך הטרנספר הכפוי.
לא רק גרמנים גורשו. זו הייתה, כנראה, נדידת האוכלוסין הגדולה ביותר בפרק זמן של שנים אחדות. עד 1951 עברו למעלה מ-20 מיליון איש, רק באירופה, את החוויה הקשה של עקירה ממחוזות מולדתם. רובם נעקרו כדי ליצור סדר חדש של מדינות לאום. פולנים, הונגרים, בלקנים ועוד ועוד לקחו חלק בגירוש הכפוי. ביוגוסלביה זה לא קרה. עברו עוד עשרות שנים, וגם המדינה הרב-לאומית ההיא התפרקה. כרבע מיליון איש נהרגו. בניגוד לאשליות הפוסט-לאומיות שמופצות באקדמיה, הרעיון הלאומי שוב ניצח. מדינות לאום חדשות נוצרו.
נחזור לפדרציית המגורשים שעדיין פעילה בגרמניה, עם מאות אלפי חברים. לכל בר דעת ברור וידוע שמדובר בקבוצה של אנשי ימין, אולי אפילו ימין קיצוני. פרסומים שונים האשימו אותם בנטיות נאציות. אין מי שמציין את הנכבה הגרמנית ואת העקירה ממחוזות מולדת - למעט הימין הקיצוני. האירופים חוגגים, אבל רק, ואך ורק, את חגיגת הניצחון על התוקפנות.
קראו ללאומנות בשמה
ככל שמדובר באירופה, הכל ברור. כשמגיעים למזרח התיכון - הכל מתהפך. אתמול, באוניברסיטת תל אביב, ציינו סטודנטים שמתחזים לשמאל קיצוני את הנכבה הפלסטינית. הם מתחזים משום שבדיוק כמו באירופה מי שמנסה לדבר בשם זכויות העקורים והמגורשים איננו שוחר שלום. הוא מחרחר מלחמה. הוא שייך לאלה שרוצים לערער על הגבולות שנקבעו לאחר מלחמת העולם השנייה.
הוא מתעלם מהתוקפנות הגרמנית, שעליה שילמו הגרמנים האתניים מחיר כבד. נעשה להם עוול. על כך אין שום ויכוח. בכל העברת אוכלוסין כפויה יש עוול איום ונורא. הכאב ברור. פליט הוא פליט, ללא הבדל צבע, גזע, דת או לאום. אבל הפיכת הצער של צאצאי המגורשים למכשיר פוליטי כדי לערער על הסדר שנוצר - היא פעולה לאומנית ותוקפנית.
אלה שציינו אתמול את הנכבה לא עשו זאת משום שהם משתתפים בצער הבורחים או המגורשים. הם עשו זאת
משום שהם רוצים לערער על הסדר הפוליטי שנוצר ומשום שהם מעניקים הכשר מוסרי לתוקפנות. הם מתעלמים מהתפקיד המרכזי של חאג' אמין אל-חוסייני, והוא לא היה לבד בחרחורי המלחמה שגרמו לתוקפנות הערבית.
כך שהגיע הזמן לשבור את המיתוס שאומר שחסידי התוקפנות הם "אנשי שלום". מכל היבט אפשרי הם אחים תאומים של חברי "פדרציית המגורשים" הגרמנית. גם לוועידות ה-BdV בגרמניה מגיעים גופים נאו-נאציים כדי לחלק חומרי תעמולה. בדיוק כמו כאן. לכל ועידה שעוסקת במגורשים מגיעים אנשי הימין הקיצוני כדי לחלק חומרי הסברה אנטי-ציוניים. כך שכדאי לקרוא להם בשמם.
יש ימין קיצוני בגרמניה שעוסק במגורשים. יש ימין קיצוני כאן שעוסק בעקורים ובמגורשים. שם זה קורה בשם הלאומנות הגרמנית. כאן זה קורה בשם הלאומנות הפלסטינית. לאומנות היא לאומנות. הגיע הזמן לקרוא לה בשמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם