רצח או הריגה
רולטת הבירוקרטיה: לרוצח השפל שקיפד את חייו של גדי ויכמן לא נגמרו החיים. הוא בסך הכל הרג, ועל זה משלמים מעט, מעט מדי

האיש המקסים הזה שהפיל על מיכל את השמיים הסתובב בעיר כמה שעות קודם עם סכין בכיס ולא בכוונה תחילה לקלף תפוחי אדמה. סתם ככה - סכין. אחר כך צמחה גם הכיפה, צמחו גם התפילין וגדל לו אלוהים שבשמיים. רצח או הריגה, הריגה או רצח.
רק למען הסדר הטוב, איש שנושא סכין (כאמור, שלא על מנת לקשט עם עגבניות שרי בסופו של סלט) דינו חמש שנות מאסר. זה כמעט לא קרה מעולם. האנשים האלה שנשאו סכין על גופם כמעט תמיד הציגו הסבר משכנע למה דווקא עכשיו יש להם סכין במכנסיים. רצח או הריגה, הריגה או רצח.
כמעט בשתיים בלילה הוא יורד אליהם, האיש של מיכל, אחרי שהוא מבין שיש משטרה מצוינת בישראל, אבל לא בשכונה שלו דווקא, ובתוך שתי דקות נפרד מהחיים. כי החלאה הזה, ה"חשוד" הזה, זה ששם כיפה על ראשו, זה שבמקרה הסתובב עם סכין, הבחור הנורמטיבי הזה, אותו אחד שיצא מהבית והכניס סכין לכיסו - לא כי התכוון לרצוח מישהו, סתם סכין - הרג את האיש של מיכל בלי למצמץ.
למי יש כוח למצמץ אחרי כל כך הרבה אלכוהול? אבל הוא כנראה יואשם רק בהריגה כי זה החוק בישראל. השבוע אמר לי מישהו בבית החולים שהחוק שקובע שלבן משפחה מותר להיות עם החולה בזמן ביקור הרופאים הוא "חוק לא טוב". ככה בדיוק. גם הוא לא מצמץ כשאמר את זה וזרק אותי החוצה. "חוק לא טוב".
אני מודה שבאותו רגע רציתי לשלוף את הסכין (שאני לא נושא עליי) ולדקור איזו
בואו נקבע רגע משהו בינינו, אני ומי שהואילו לקרוא את דבריי עד הסוף: האיש הזה, שהרג את האיש של מיכל, הוא רוצח אכזר אפילו אם יואשם רק בהריגה. גם אם ישתחרר בעוד עשר שנים או בעוד חמש בגלל איזו עסקת טיעון בזויה, בואו נסכם בינינו, כשאיש אינו מקשיב, שהוא חיה ארורה ורוצח אכזר. ובואו נסכם עוד דבר: יום אחד, גם בשיטת הממשל הנוכחית, נעשה הכל כדי לשנות את החוקים הרעים האלה, את הכל, כי אחרת, בשביל מה כל זה?
