קובעי סדר היום
המאמר המקומם בבטאון ש"ס נגד טקסי ההשבעה בכותל הוא שיא חדש במערכת היחסים המעורערת בין המדינה והחרדים
מאז, ב-45 השנים שחלפו, מהווה הכותל סמל ללוחמי החטיבה, שפוקדים אותו פעמיים בשנה, נשבעים אמונים על ספר התנ"ך ויוצאים משם נרגשים למסע השירות בו יסכנו את חייהם למען המדינה.
השבוע התפרסם מאמר בביטאון הרשמי של ש"ס, הקורא להפסיק את טקס השבעת הצנחנים בכותל מכיוון ש"לטקס מגיעים גברים, נשים וטף בערבוביה נוראה...". בהמשך הגדיל הכותב והוסיף: "מדוע במקום התפילה המסורתית 'יזכור' הם חזרו אין סוף פעמים את הנוסח המוקפד 'נזכור את חללי'... ו'נזכור את גיבורי'... ו'נזכור את'... כאילו היה זה עדר של חיל הסנילים הלאומי"?, כך כתב על לוחמי צה"ל.
לכאורה מדובר רק במאמר, סימפטום נוסף במערכת היחסים החד-צדדית בין החרדים למדינה. אך למעשה מדובר בשיא חדש של קריאת תיגר שעניינו לא רק סוג של עזות מצח וכפיות טובה כלפי משחררי הכותל המערבי, שבכלל אפשרו התפילה במעמד הכותל, אלא בעיקר בניסיון לשים טריז בין שני הסמלים החשובים ביותר לחברה הישראלית המתחדשת בארצה.
האחד הוא הכותל והשני הוא צה"ל, המסמלים המסורת ואת הקונצנזוס החברתי הלאומי ואת המגן הממלכתי, והערה מן הסוג הזה, ממי שאינו משלם את חובותיו הלאומיים במשך 64 שנים, היא לא רק פגיעה בחטיבת הצנחנים ובצה"ל, אלא יריקה בפרצופה של החברה כולה.
בשנת 1947 נכתב מאמר שהשפיע על סדר היום של האמריקאים במשך 40 השנה שלאחר מכן, אשר היה חתום תחת האות X, ולימים נודע כי העומד מאחורי השורות היה דיפלומט והיסטוריון בשם קנאן.
המסר אותו העביר היה כי על מנת לייצב את החברה האמריקאית ואת התפתחותה, על ארצות הברית להבטיח את היציבות העולמית ולהתמודד מול האיום העולה מצד הגוש הסובייטי.
בשנה שעברה נכתב מאמר המשך בעל משקל דומה על ידי שני גנרלים אמריקאים, שכוונו למקור וחתמו עליו בשם Y, בו טענו השניים כי על ארצות הברית לאמץ סדר יום חדש בעל עדיפות ברורה לעסוק בשיקום התעשייה, החברה והתרבות האמריקאית, על מנת להבטיח אמריקה
את סדר היום במדינת ישראל בעשורים הראשונים של קיומה קבעו לצערנו שכנינו הערבים, והנרטיב המוביל היה האיום הקיומי אשר נבנה כתמונת מראה למורשת המתחדשת של המלחמות ואחדות השורה.
מסוף שנות השבעים, לקחה הבעיה הפלסטינית את ה"בכורה" בסדר היום, שלנו בעצמנו יש חלק לא מבוטל בהאדרתה. נרטיב זה שירת נאמנה את האינטרסים הפוליטיים של ממשלות ישראל לדורותיהן, שהעדיפו לטפל בו בראש סדר העדיפות ובאותה עת להדחיק חלק ניכר מהבעיות המהותיות, שלא הביאו להן את ההון הפוליטי הנדרש ובמקביל העמיקו והחריפו למימדים של סיכונים פנימיים חריפים ומדאיגים.
בעיית יחסי החרדים והחברה הישראלית אינה רק בעיה של חלוקת הנטל, ולכן פתרונן אינו נעוץ רק בביטול חוק טל. גם חוק חדש, אם יחוקק, לא יהווה פתרון בלעדי לבעיה, אלא טיפול בסימפטום מתוכה.
הבעיה האמיתית הינה היעדר מטרות לאומיות ואחריות לאומית משותפת, וההמונים שיצאו לרחובות בקיץ שעבר הם סימפטום בולט לחוסר שביעות הרצון של החברה הישראלית מסדר העדיפויות הלאומי.
אך לא פחות מכך, בעוד שלבעיות ההווייתיות יש "אבא" - בסוגיה הפלסטינית מטפל ראש הממשלה, בגרעין האיראני מטפל שר הביטחון, ועל הטלת גזירות חדשות אמון שר האוצר- הבעיה הזאת, שיש לה השלכה לא פחות מסוכנת על הביטחון הלאומי של ישראל, היא יתומה.
רצתה ההיסטוריה, ומתרגיל פוליטי אקרובטי יצאה אחת הקואליציות הכי חזקות בתולדות ישראל, שביכולתה לעשות דברים שלא נעשו עד היום.
סביר שהזמן והנסיבות לא יביאו בקרוב שלום עם הפלסטינים וסדר אזורי חדש, אבל טיפול בנושאי הפנים, המהותיים לביטחונה הלאומי של ישראל, כן חייבים לעלות לסדר היום ולהביא לשינוי שרבים מייחלים לו. כן יהי רצון.
אקו"ם