טרגדיה
כשהכלכלה קורסת, מפלצות הלאומנות משגשגות. מי שחובר לשנאת זרים ומהגרים, שלא יתפלא אם יקום בבוקר לצד ניאו-נאצים. כל התרחישים לקריסת יוון, אף לא אחד מהם מסתיים בטוב
יום אחד, באחד מימי שישי כנראה, תצא הודעה ממשרד ראש הממשלה באתונה. זה יקרה סמוך ככל הניתן לחצות על פי שעון יוון, אחרי סגירת המסחר בבורסות באירופה ובארצות הברית.
תוך שניות ההודעה תשטוף את העולם. מילותיה יצוטטו שוב ושוב בשידורים חיים. מאות כתבים יישלחו לאתונה לעמוד מול ארמון הנשיאות ולדווח על הפרטים הידועים. הם ייראו, אולי, כך: החל מהיום ובשבוע הקרוב סגורים כל הבנקים ביוון לכל משיכת כספים למעלה מ-200 אירו למחזיק חשבון, ליום.
הבורסה סגורה. הונהגו תקנות לשעת חירום למניעת העברת כספים אלקטרונית או פיזית במהלך השבוע הקרוב. בתוך שבוע ידפיסו ויטביעו בתי הדפוס הממשלתיים היווניים את הדרכמה החדשה.
כל הבנקים המחזיקים בפיקדונות, ניירות ערך או נכסי מטבע אחרים ימירו אותם מהאירו אל הדרכמה. השער היציג שייקבע יהיה דרכמה אחת לכל מטבע אירו.
כעבור שבוע ייפתחו הבנקים והבורסה למסחר רגיל. הדרכמה תסבול פיחות מיידי שבין 30 אחוז ל-60 אחוז; השווקים לא יעריכו אותה, מן הסתם, כחזקה כמו האירו. האירו יתחזק, כי היוונים בחוץ; או שהאירו יתרסק, כי היוונים הם רק ההתחלה.
הון עתק יימחק. חסכונות חייהם של דורות שלמים ייעלמו. היוונים יהפכו, בן לילה, לעניים. יוון
שמועות יתרוצצו בארץ; מי הצליח להוציא את כספו ומי לא. מי ידע לפני פירוק גוש האירו שתרחיש יום הדין הגיע, ומי נותר באפלה יחד עם האנשים הפשוטים. יוון תגיע במהירות לחדלות פירעון. גלי ההלם יכו בעולם הפיננסי, במיוחד באיגרות החוב הספרדיות והאיטלקיות.
התרחיש הזה מטריד עמוקות את הנהגת אירופה; את העולם כולו למעשה. הבעיה היא שהוא איננו תרחיש אימים דמיוני. יש סיכוי שהוא יתממש בקרוב מאוד. "פורצ'ן" ו"פורבס", שני מגזינים כלכליים שמבינים דבר מה בשווקים פיננסיים, העריכו השבוע (כל אחד בנפרד) שיוון עומדת בפני פרישה מגוש האירו.
זו לא הייתה הערכה מופקרת או היסטרית. ביוון מתחוללת בשנה האחרונה, וביתר שאת בשבוע האחרון, נטישה כלכלית. הבנקים היווניים מדממים מאות מיליוני, מיליארדי אירו, המועברים לחו"ל באקט קולקטיבי של בריחה.
בין יום שני לשלישי השבוע הוצאו מבנקים יווניים 1.2 מיליארד אירו. שוב: 1.2 מיליארד אירו, ביומיים. 0.75 אחוז מכל אחזקת הפיקדונות התאדו תוך יומיים. זהו מצב המתקרב ל"ריצה אל הבנקים" (A run on the banks), שהוא התסמין החמור ביותר של קריסה כלכלית.
המשך יציאת ההון מיוון לבנקים במדינות אחרות גורם נזק עמוק, כבר כעת, לכלכלה המקומית. מי שחשף את נתוני משיכות הכספים - שהיו חשאיים - היה הנשיא היווני בכבודו ובעצמו. הוא ניסה לעודד בכך את המפלגות השונות להגיע להסכם על ממשלת אחדות לאומית.
הנשיא נכשל. יוון הולכת לבחירות נוספות באמצע חודש יוני, אבל עד אז כרישי השווקים כבר יקבעו את גורלה, כנראה.
במובן מסוים, כמובן, ההתפתחויות הללו יכולות להציל את יוון. כן, גוש האירו ייפגע קשות, אבל לפתע תהפוך יוון לכלכלה תחרותית בהרבה.
היא תיהנה מקיץ עמוס תיירים שיחזרו אל יוון זולה הרבה יותר וישאירו במדינה כסף זר, שיהיה שווה יותר. משמן זית ועד ירקות, היוונים יוכלו לתת מחירים טובים עם מטבע מוחלש. ההוצאות שלהם, ביחס להכנסות הייצוא והמטבע הזר, יפחתו באורח משמעותי.
האירו הוא מטבע שמבטא את הכלכלה האירופית כולה; הוא חזק בזכות הגרמנים והצרפתים. היוונים היו צריכים להתמודד משך שנים עם מטבע שלא ייצג את הכלכלה הנאבקת שלהם אלא את העושר של ברלין ופריז. כוס קפה יכולה הייתה לעלות, בשכונות היקרות של אתונה, חמישה אירו.
וחדלות הפירעון? ממילא רוב הנושים הפרטיים של יוון כבר מחקו חלק נרחב מהשקעתם. השווקים כבר שערכו בירידותיהם את הקריסה הצפויה.
אך יש גם תרחיש אחר, עצוב ואפל יותר. הדרכמה, לפי תרחיש זה, תמשיך לצנוח. היוונים ינסו להחליף אותה שוב ושוב באירו, מתוך הערכה ששוויה מחר יהיה תמיד פחות מהיום. יוון תידרדר להיפר-אינפלציה נוראה.
במקביל, יתברר שהחשיפה של בנקים זרים, כולל אמריקאיים וקנדיים, היא גדולה ממה שהעריכו בתחילה. השותפויות הגלובליות ביניהם ובין עמיתיהם באירופה עשויות לגלגל את השלכות החוב היווני לפתחו של ג'ו, עובד תעשיית הרכב באוהיו, ארצות הברית.
הסיפור שמסופר כאן - ומדויק יותר לומר, קצות הסיפורים - הם לא רק כלכלה. ההתרסקות של החברה היוונית באה לידי ביטוי בבחירות האחרונות, עם עליית המפלגות הקיצוניות, משמאל ומימין. ובמיוחד צריכה להטריד אותנו "השחר המוזהב", מפלגה שונאת זרים, בעלת מאפיינים פשיסטיים והיסטוריה של התבטאויות אנטישמיות.
זו מפלגה שאיננה מנסה להתחכם או למצוא חן בעיני איש; בניגוד למפלגות לאומניות אחרות באירופה ("החזית הלאומית" בצרפת, למשל), היא לא נרתעת ממאפיינים נאציים ממש, כמו הצדעה במועל יד.
כאשר מנהיגה ערך השבוע מסיבת עיתונאים, הבריונים שלו הכריחו את כל הנוכחים לקבל את המנהיג בקימה. מי שלא קם - נזרק מהחדר.
בישראל, מסיבה עלומה, יש גורמי ימין קיצוני שגוננו בימים האחרונים על "השחר המוזהב" אפילו הזדמן לי לקרוא מאמר, באחד מאתרי האינטרנט שמתגאים ב"פטריוטיות ישראלית" שמגונן בעוז רוח על מפלגה שסמליה מחללים בתי קברות ברחבי יוון, מאתונה ועד סלוניקי.
זהו תסמין של נטייה גוברת בחלקים הזויים של הימין הישראלי למצוא שותפות גורל עם מפלגות אירופיות ששונאות זרים; לרוב, הזרים האלה הם מוסלמים ומכאן תחושה (מוטעית) של ברית. האמת היא שמאחורי מעטה דקיק של לגיטימיות, המפלגות הלאומניות האירופיות הן מה שהיו תמיד - שונאות כל זר, ושונאות יהודים.
השבוע, מנהיג "השחר המוזהב" העניק ראיון שבו הבהיר את עמדתו לגבי היהודים; לפחות לגבי השואה שלהם. "לא היו משרפות, זה שקר", אמר ניקולאוס מיכלוליאקוס, "וגם לא היו תאי גזים".
הוא גם הודיע שאיננו מאמין ששישה מיליוני יהודים נספו במהלך מלחמת העולם. כשהכלכלה קורסת, מפלצות הלאומנות משגשגות. ומי שחובר לשנאת זרים ומהגרים, שלא יתפלא אם יקום בבוקר עם ניאו-נאצים.
nadav.eyal@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם