שגשוג מתעתע
עיר הבירה רושמת בשנים האחרונות התאוששות מעודדת בתחום התיירות והתרבות, אבל כל עוד לא יחול מהפך דמוגרפי-דינה נחרץ
כמה דקות אחר כך, ברחוב יפו המחודש, אפשר לדבר אפילו על סימנים קלים של גאווה. אם אחרי כמה שעות של הליכה בסמטאות העיר אתה מבחין שהרחובות נורא נקיים, אין לך ברירה אלא לשאול את עצמך אם אחרי עשרות שנים של דכדוך מורבידי ירושלים סוף-סוף מצליחה למצות חלק מהפוטנציאל שמבטיחים לנו שיש בה כבר 2,000 שנה.
הסימנים שירושלים חוזרת עמוקים הרבה יותר משינויים ארכיטקטוניים כאלה או אחרים. אפשר לדבר גם על התרבות שמשגשגת בה, על מסעדותיה המופלאות, על בתי המלון עטורי השבחים. אפשר וצריך לדבר על הפריחה בעיר העתיקה, על סימנים מרגשים של דו-קיום אמיתי במקומות כמו בית חנינא, מוכרחים לדבר על סיפור הצלחה מרגש כמו הפועל קטמון שאפשרי רק במקום כמו ירושלים.
והרשימה הזאת עוד ארוכה והיא כוללת המון אנשים איכותיים שאוהבים את העיר הזאת ממעמקי לבם ומוכנים לעשות המון בשבילה. אני מניח שגם הם יודעים שהדרך לפניהם עוד ארוכה ומפותלת ושהניצחון לא מובטח להם כלל וכלל.
קחו, למשל, את האוניברסיטה העברית. לא תמצאו אנשים טובים יותר מהסטודנטים שבאים ללמוד שם. אין מילים לתאר עד כמה העיר זקוקה לנוכחותם. זה נראה כמו סיפור אהבה שמאלצי במיוחד,
עד שמביטים בנתונים הסטטיסטיים על ההגירה של בוגרי התואר הראשון מהעיר לטובת מקומות העבודה הנחשקים של גוש דן, כשאת המקומות שלהם על קו 480 בדרך חזרה לירושלים ממלאים בוודאי לובשי שחורים, שהם עדיין המגזר היחיד שרושם בכל שנה הגירה חיובית לבירתנו הנצחית.
אז למרות הבשורות המעודדות לכאורה, בגזרה הדמוגרפית אין חדש. בירת ישראל תישאר גם בשנים הקרובות עיר קשת יום ואורתודוקסית. משכיליה ועשיריה ימשיכו לנטוש אותה לפרברים או לתל אביב, משאירים מאחוריהם את אלו שלא רוצים או לא ממש יכולים לתרום לשגשוגה.
המצב הוא כזה: הפוטנציאל התיירותי של ירושלים, זה שאחראי מדי שנה להגעת אלפי אמריקאים עמוסי דולרים, מתחיל להגשים את עצמו. המתקנים היוקרתיים כמו מלון ממילא המפואר או וולדורף אסטוריה שתכף מגיע, מתמלאים, וצירוף המילים "עיר תיירות" כבר לא נראה כל כך תלוש מהמציאות.
אבל מה לגבי התושבים? אלו שלא עוזבים אחרי סיבוב בכותל וחרישת מסעדות על פתיליות בשוק.
האם אלה שימשיכו לגור בה, דינם להסב את המקצוע לשירות תיירים, או שיש איזשהו סיכוי שבזירת התחרות האמיתית, זאת שעוסקת באיכות חיים, בקריירה, בפלורליזם ובחיי תרבות, יש לירושלים סיכוי להתחרות בתל אביב או להציב התלבטות ממשית לאנשי הרוח או העסקים הנוטשים אותה? התשובה לשאלה הזאת, למרות הסימנים החיוביים, נשארה לא ממש בטוח. ואולי בעצם, כמעט בטוח שלא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם