מי יעצור את הסחרור?
מצרים שהייתה גורם מוביל בבלימת המהפכה האיראנית באזור תחת שלטון מובארק, עלולה תחת אבו אל-פותוח להפוך לאחד ממחוזותיה
כך או כך, תהיה לכך משמעות אזורית רחבה ביותר. מרכז הכוח של השלטון המרכזי החזק, שהיווה אחד מסמליה העיקריים של ההנהגה לאורך השנים מימי נאצר, סאדאת ומובארק, עבר באופן מלא לרחוב המצרי - והפרלמנט עבר לכיכר תחריר.
השנים הרבות שבהן שלט משטר מובארק המתון והמערבי והתקיימו בהן בחירות "מוכוונות", הסתירו מציאות לא רק של מרמור ואישביעות רצון, אלא גם של תהליך היווצרות מתחת לפני השטח של מדינה איסלאמית קיצונית; מדינה שבה התעצמו למעשה "האחים המוסלמים" וגורמים קיצוניים דוגמת הסלפים, שלבדם זכו בבחירות האחרונות לפרלמנט ב-25 אחוז מהמושבים, ויחד עם יתר המפלגות האיסלאמיות מהווים כ-70 אחוז מכלל המושבים.
האיש החזק שמנווט את הגה הספינה בים הסוער הזה הוא גנרל טנטאווי, שר ההגנה וראש המועצה הצבאית. בצורה מושכלת ועקבית, הקפיד טנטאווי לא להפנות את הצבא נגד הציבור, מה שללא ספק מנע ממנו גורל דומה לזה של הנשיא המודח ומהעם שלו מלחמת אזרחים, כמו אצל שכנותיה. עם זאת, לא שפר מזלם של חלק מהמועמדים לנשיאות, כמו עומר סולימאן לדוגמה, אשר סולקו מההתמודדות בטיעונים שונים ומשונים על מנת להעמיד לבסוף את עמרו מוסא, "המועמד הרצוי" עבורו.
גורליות הבחירות היום תבוא לידי ביטוי לא רק בבחירה בין שני האישים המובילים - עמרו מוסא ואבו אל-פותוח, אלא גם בתוצאה שעלולה להביא לשתי מדינות שונות בתכלית ביום שאחרי. בחירתו של עמרו מוסא משמעה מתן סיכוי למצרים שתצליח להיכנס למסלול של בנייה מחדש.
אף שאיננו כריזמטי, מוסא הוא ללא ספק מנהיג מנוסה הבקיא בניהול מערכת שלטונית, ומדיניותו צפויה להיות אחראית ומאוזנת. הוא מבין את המשמעות של הפעלת כוח ומגבלותיו, וגם מכיר ומודע היטב לחשיבות של התקרבות מחדש למדינות האזור ומדינות המערב, בדגש על ארה"ב - משימה לא פשוטה לנוכח הטינה הקיימת כלפיה במצרים משני עברי המתרס, לאחר נטישתה את מובארק.
באשר ליחסים עם ישראל - הם לא צפויים לחזור להיות מה שהיו עד היום, ומוסא צפוי לפעול מולה בשני מישורים: דרישה לפירוז גרעיני של האזור, והעלאה מחדש של האג'נדה הפלסטינית של סדר היום. עם זאת, סביר שיפעל למנוע הידרדרות וחזרה למצב של
מן הצד השני, אבו אל-פותוח האיסלאמיסט הוא חסר כל ניסיון שלטוני, אין לו הבנה כלכלית ופוליטית בינלאומית, ובהיעדר יכולת לגבש אג'נדה מהירה להתאוששות כלכלית ובינלאומית, הוא עלול לקחת את מצרים אל מחוזות של אידיאולוגיה ושנאה מערבית. לא רק שנסיבות אלה לא יוציאו את מצרים מהבוץ, אלא גם עלולים לחבר אותה למגמות ההתגברות האיסלאמיות באזור, לפירוק מרכז הכוח הצבאי המרכזי ולחדירת מיליציות של ארגוני הטרור הקיצוניים המתפשטים במרכז, בצפון ובמזרח אפריקה. בנוסף לכך, מציאות של מצרים חלשה תהווה איום על ישראל, אבל לא רק.
מצרים, שהייתה הגורם המוביל בבלימת יצוא המהפכה האיראנית באזור תחת שלטון מובארק, עלולה תחת שלטון אבו אל-פותוח להפוך לאחד ממחוזותיה. לסיכום, בין אם יהיה סבב בחירות שני ובין אם לא, לא רק ארץ הנילוס תקום מחר לבוקר של יום חדש, אלא האזור כולו, שהאזרח המצרי הפשוט יכריע במידה רבה את גורלו.
אקו"ם