בהסכמה מלאה
זה היה השבוע שהיה: אונס קבוצתי של ילדה, לכידת פדופיל ברשת, ואונס כפול. התרבות חסרת הערכים מובילה לפגיעה בנשים
ילדה בת 11 נאנסה על ידי ארבעה נערים בני 14. ברגעים אלה היא מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי בשל מחשבות אובדניות ודיכאון עמוק, ונמצאת בפיקוח צמוד 24 שעות ביממה עם הוריה המתבוננים בה בעיניים כלות ובצער. הנערים שאנסו קמים בבוקר והולכים לבית הספר.
סמנכ"ל בן 40, נשוי ואב לשלושה, מתנדב ביחידת עילית, מתגורר ביישוב יוקרתי, קיים במשך ארבע השנים האחרונות יחסי מין וירטואליים עם מאות ילדות. נשים יותר מבוגרות הפסיקו לרגש אותו, אמר לחוקרים. אמהות ואבות שידעו עד עכשיו לשמור על המרחב הביתי, מתמודדים עם מרחבים חדשים, שהם פחות שולטים בהם, אלה הווירטואליים.
אונס כפול של נערות בנות 19 נחשף בצפון חמש דקות אחרי האונס בחניון כיכר רבין בתל אביב. רצפות הבטון בתל אביב וגם באילת, כמו גם זגוגיות המכוניות החונות, מכוסות במעין טפט של כרטיסי ביקור המציעים זנות, פורנוגרפיה ואורגיות, ועליהם צילומים של נערות עירומות, מוזרקות, מחופשות לילדות, באינספור תנוחות.
ילדות צעירות מגיל עשר, עוד לא נערות, מספרות לעובדים סוציאליים ויועצים מיניים מה צריך לקרות כדי להיות "מקובלת" חברתית. ניתוח ההוויה החברתית שהן מתארות בפני יועצות בית הספר מראה בבירור שמופעל עליהן לחץ חברתי לקיים יחסי מין בגיל צעיר מאוד.
את רוצה להיות מקובלת? שנאהב אותך? שנתייחס אלייך? שנסתכל עלייך? תתחילי ליישר קו עם הנורמה. "כך עושות כולן", זה המסר המיני, סמוי אבל דחוס ואינטנסיבי, שבנות צעירות מקבלות.
כשתזדמנו בפעם הבא למסיבת חתונה, תציצו בבנות 12 ותשפשפו עיניים. עקבים, איפור, שמלות צמודות. בעין שלא רוצה ליישר קו עם הקום איל פו שמתחפש לנורמטיבי, נראית תחפושת "האישה הפתיינית" על בנות העשרה כקריקטורה צרכנית, חפה מהיגיון, ואתם, המתבוננים, שואלים את עצמכם, אבל איפה ההורים? הרי מישהו שילם על הבגדים האלה? מישהו הלך לחנות? מישהו הסכים לקנות, הוציא כרטיס אשראי?
אנחנו גאים בבר רפאלי שנבחרה כאחת הנשים הסקסיות, אנחנו מוחאים כפיים גם לה וגם לאביבית שמקבלת תוכנית טלוויזיה. מתראיינת, חשופה, מושתלת, מנותחת, סיליקונית - מדברת ברצינות גמורה על חייה שמנותבים על ידי רצונו של אלוהים והופכת למודל נשי חדש.
ולקינוח נתן אשל, כמטאפורה לסטיית תקן. אשל, נשוי וסב לנכדים, שבידיו מנדט משמעותי להשפיע על חיי כולנו, מתנהג מול עובדת המשרד באופן ששלושה מבכירי לשכת ראש הממשלה מוצאים לנכון לדווח על כך ולשולחו לבית דין משמעתי שמרשיעו בהתנהגות שאינה הולמת.
כמה נתן אשלים יש סביבנו? ולהבדיל,
וראש עיריית קריית מלאכי, מוטי מלכה, בגדר חשוד כרגע, על שיטותיו כפי שהתפרסמו בעיתונים דיברנו, מעל החשדות בנוגע לדפוס הפעולה כלפי הנשים העניות שדפקו על דלת חדרו, כפי שיעצו להן בעירייה, כשהגיעו לבקש עבודה או הנחה בארנונה, ומצאו את עצמן נתבעות לשירותים מיניים, עבורו ועבור גברים אחרים בסביבתו.
כל זה בידיעת בעליהן שחרקו שיניים, השלימו עם המציאות ושתקו מהפחד. ובמילים המדויקות של ד"ר דפנה הקר מאוניברסיטת תל אביב: "עיר שמתנהלת כמו אחוזה פאודלית שבה לבעל האחוזה יש זכות לאנוס את הנשים מתי שיחפוץ", הפרשה יצאה לאור בזכות חקירה משטרתית שכוונה לחשוף פרשיית שוחד. האם ייתכן שבערים ובמוסדות אחרים מתקיימת אותה שיטה אולם שם הנשים שותקות וקונות שקט?
בחדשות ביום שלישי האחרון הקריא שדרן הרדיו, בטון נורמטיבי לחלוטין, את הידיעה על כך שיחסי המין עם הקטינה בת ה11- התבצעו, לטענת הנערים, בהסכמתה המלאה. מזל שהאם האמיצה של אותה נערה ביקשה וקיבלה את הסכמת בתה לחשוף את היומן שבו כתבה אחרי האונס: "אם אצא מזה בחיים, אתאבד“.
רבותי, מה קורה פה? דעתו של מי נטרפה? מהו הדבר שאנחנו רודפים אחריו ולא מאפשר לנו לעצור לרגע, להתבונן על מה שקורה לנו, לילדינו, וגורם לנו להיות מסוחררים וממולכדים ככה בתוך גלגלי התרבות הקפיטליסטית, חסרת הקודים הערכיים, שמכלה אותנו.
שרון אורשלימי, מנהלת "דלת פתוחה“ בתל אביב, יודעת לספר שהזהות המינית הראשונית של נערות מבוססת על אימוץ תפיסת ריצוי הגבר והצרכים המיניים שלו. "הגבר בתוך הראש" הוא זה שמכוון נערות, ואחר כך נשים צעירות ומבוגרות, לרצות בפעולותיהן בחיים את הקול הגברי ההגמוני.
זאת הסיבה שאנחנו בוכות כנערות בחדרי מדרגות חשוכים, לא מעיזות לדבר כנשים צעירות על תנאי השכר שלנו, ומשלימות עם משכורת שנייה נמוכה שלפיה לא כדאי לנו לצאת לעבודה, כי שכר המטפלת גבוה יותר, ולכן גם צפויות לעוני מהרגע שאנחנו יולדות ילדים ונדחקות משוק העבודה.
כשאנחנו כאזרחים מכתירים את אביבית מ“האח הגדול“ כגיבורת תרבות ומעניקים לה תוכנית טלוויזיה, כשאנחנו לא יוצאים נגד כרטיסי ביקור פורנוגרפיים ברחובות, לא יוצאים נגד אפליית שכר של נשים, אנחנו כולנו, גברים ונשים, משתפי פעולה פעילים בכל מעשה אונס שמבוצע בבנותינו.
כבר במאה הרביעית ידעו ליזיסטרטה היוונייה וחברותיה להכריז על מרד באמצעות הפסקת יחסי מין עם גברי אתונה, כשאלה החליטו לגייס נערים למלחמות שלהם. מה עוצר אותנו, נשים בשנת ,2012 מלהרים את הדגל? איך קורה שבתרבות הישראלית השוביניסטית והמעליבה כל כך כלפי נשים, המילה "פמיניסטית" עוברת רגרסיה חריפה?
איך אנחנו לא מצליחות לגלות סולידריות זו כלפי זו, לצאת יחד לקריית מלאכי ולתמוך בנשים ובגברים, לראות מה מתרחש שם? רק אנחנו נוכל להפסיק את ההדרה, מעשי האונס, האפליה וההשפלה שאנחנו עוברות במרחב המקומי יום אחרי יום, ושצפויים גם לבנותינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם