"עלינו לתת לפליטים
חסות, הם לא הפקר"
חתן פרס ישראל לספרות אהרן אפלפלד חושב שעלינו לדאוג לפליטים. "אם אתה מפתח יחס שלילי אליהם, מחר תתייחס כך אל ילדים"

אפלפלד, למי שמכיר, הפנה כבר בשנות החמישים של המאה שעברה את הזרקור מדמות הצבר הלוחם ועובד האדמה אל האנטי-גיבור היהודי - ניצול השואה. הוא היה מהיחידים שבחרו לעסוק בגיבורים פליטים וניצולים, אלה שהחברה הישראלית בראשית דרכה התביישה בהם ושאפה למחוק את עברם כדי לבנותם מחדש כצברים. כיום מזמנת המציאות פליטים מסוג אחר, כאלה שהחברה הישראלית מעדיפה להקיא מתוכה.
"אני עוסק בעוול הגדול ביותר שהיה בהיסטוריה האנושית: לוקחים עם שלם ושורפים אותו. אבל אני עוסק באופן ספרותי, לא כמטיף מוסר או כנביא אלא כסופר", אפלפלד מבהיר. "אני משתדל להראות שיש גם אנושיות באדם מפני שהסכנה הייתה, במיוחד אחרי השואה ואחרי שאדם נשאר לבד, שהוא יהפך ללפיד של ייאוש או לפיד של ציניות וסרקזם. הבעיה הייתה, במיוחד לאלה ששרדו את השואה, לשמור על האנושיות".
אף שאתה נחשב אדם אופטימי מטבעך, נראה שמהדורות החדשות על העימותים עם הפליטים מאפריקה לא עושות לך נחת.
"התורה אומרת'ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים', כלומר לכם יש ידיעה אינטימית מה פירוש להיות גר. הפסוק הזה מטיל עלינו איזושהי חובה: חובה של התייחסות נכונה, אנושית, אל הגר. התורה ממשיכה:'משפט אחד יהיה לכם: כגר כאזרח יהיה', כלומר העניין הזה של היחס אל הגר, שזה גם הפליט והמסתנן, הוא לא דבר חדש. הוא כבר מצוי בזמן העתיק
אז אולי יצאנו מבית עבדים, ואנחנו עדיין משמרים את המצב התודעתי של פליטים ועבדים?
"'פליטות' יכולה להיות מילה שמעוררת יחס וולגרי, אבל היא גם יכולה לעורר חיבה לחלש. הגר הוא נפש נצרכת. אי אפשר להשאיר אותו רעב ושיתגורר ברחובות בלי קורת גג, בגנים או בבתים מוזנחים. ברור כשמש - אדם רעב ומושפל יגנוב בסופו של דבר, יסתכסך ויטיל אימה על נשים וילדים. אני יודע, זו בעיה כבדה וארוכה. לא פשוט. אך מכיוון שנקלענו לאן שנקלענו עלינו לעשות מעשה. במילים אחרות, עלינו לתת להם חסות. הם לא הפקר. הם בני אדם שבצלם אלוהים נבראו ועלינו לדאוג למחייתם כל עוד הם כאן ולהשבתם הביתה".
ראינו בימים האחרונים התנכלות אלימה למסתננים. שמענו ביטויים כמו "הם סרטן". מה הדברים האלה מעוררים בך?
"כל אדם והסגנון שלו, כל אדם והמילים שלו. אני דואג לאנושיות שלנו. אני דואג לזה שאי אפשר לעמוד בצד כאשר אנשים אבודים מסתובבים ברחובות. מה לעשות? עלינו לבנות להם מעונות ארעיים ולהחזיר אותם בכבוד הביתה".
ומילת המפתח היא כבוד.
"אני אומר 'כבוד' משום שהמילה הזו חשובה להם ולנו, ואסור שתהיה בקהילות שלנו התלהטות יצרים. אסור שבקהילות שלנו יסתובבו אנשים אבודים, ואנחנו נעמוד מהצד. בנושא המסתננים והפליטים זו איזושהי נקודה בוערת, ועל פי הנקודה הבוערת הזאת ישתלשלו גם דברים נוספים, אחרים. אדם הוא אדם ויש להתייחס אליו בכבוד".
יש שיאמרו שפשוט נעשינו חברה מכוערת.
"החברה שלנו פלורליסטית מאוד. יש בתוכנו אנשים מארצות רבות, אנחנו מדברים בשפות שונות, אנחנו מצבור אנושי גדול, וכמו כל מצבור - הוא לא הומוגני. אבל יש בתוכנו גם הרבה מאוד אנושיות. אסור לראות את החברה שלנו רק ברגעיה הקשים והאפלים. יש בתוכנו אנשים עם הרבה אור, וכאן יש לנו עוול שהצטבר. בהתחלה שלחו עשרה פליטים אל הרחובות, לאחר מכן שלחו 200 אל הרחובות, לאחר מכן אלפים - בלי לשאול מה הם יעשו ברחובות העיר. הרי אנחנו דוחפים אותם אל הפשע, אל הרציחות, אל האינוסים, אל הגניבות. על כן לתקן דבר כזה - הצטברות של כל כך הרבה שגיאות - תובע סבלנות והבנה, ועלינו גם לשבור את ההתעלמות, ההתכחשות והעמידה מהצד. כל אלה טופחים על פנינו. ברור שאם אתה מפתח יחס שלילי אל פליטים, מחר תתייחס באופן שלילי אל נשים, ילדים, זקנים. זה דבר שחוזר אליך. יחס אנושי אל הזר יטפח יחס אחר אל מה שיש בתוכנו".
מדי פעם נערכת השוואה בין מה שמתרחש סביבנו למה שהתחולל בתקופה החשוכה ביותר של העם היהודי.
"אין מה להשוות. לא כדאי להשוות. השוואות מעין אלה לא מלמדות שום דבר. שם היה ג'נוסייד - לקחו עיר ושילחו אותה אל התנורים. כאן מדובר באנשים זרים שהגיעו לפתחנו והם בתוכנו. השאלה היא איך אנחנו מתייחסים אליהם או נתייחס אליהם. כאן תיבחן אנושיותנו. הדברים חוזרים: יחס טוב, יחס אנושי, מעורר יחס אנושי בענייניים אחרים. אי אפשר להתייחס אל ילדי הזר בזלזול ואל ילדיך באהבה. אין לי פתרונות חד-משמעיים וזה מבחן קשה לממשלה ולחברה כולה. עלינו לעשות את זה מהר לפני שהרחובות הולכים ומוצפים יותר, והאיבה הולכת וגדלה והתלהטות היצרים הולכת וגוברת. כאן נבחנים מנהיגי הציבור - באיזו שפה הם משתמשים. שפה היא כלי עדין ורגיש. שפה יכולה להשקיט, להרגיע, לפקוח עיניים. שפה גם יכולה לטמטם, לעשות אותך חיה רעה. אני לא חושב שאנחנו כליל הרע, אבל אנחנו צריכים מאוד להישמר מהידרדרות ".
גיל: 80; מקום מגורים: מבשרת ציון; מצב משפחתי: נשוי ואב לשלושה; תפקידים ותארים: כיהן בעבר כפרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון, חבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, בעל תואר "דוקטור של כבוד" מטעם האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת ברנדייס ועוד