הטבלה לא משקרת
הישראלים לא גומרים את החודש וחוששים מהטיל האיראני, אבל למרות הכל הם מדרגים את עצמם במקום גבוה במדד האושר
הסקר כלל 11 קטגוריות, ובהן שביעות רצון מרמת התעסוקה, החינוך, שירותי הבריאות והביטחון האישי. בדוח נוסף של מדד האושר העולמי שפורסם בחודש שעבר אזרחי ישראל ניצבו במקום השביעי. יש שיאמרו שמשהו לא מסתדר עם הנתונים והטבלה משקרת. כיצד ייתכן שלמרות המצב הביטחוני והביטחון האישי המידרדר, אנחנו מבין המאושרים?
ובכן, נתוני האושר המחמיאים אכן עומדים בסתירה להלכי הרוח השליליים ולשיח הציבורי. אין יום שבו תפריט החדשות היומי אינו כולל מינון גבוה של הגרעין האיראני, איומי חיזבאללה, והמצוקות הכלכליות, אבל רבים עדיין מודים שכיף לחיות כאן. אינטואיטיבית, זאת המסקנה המתבקשת, גם אם לא נערוך סקר בקרב מהגרי העבודה מאריתריאה וסודן.
תחושת "כל ישראל ערבים זה לזה" אינה קיימת בשום מדינה בעולם. ישראל חרדה לגורל אזרחיה (שלא לומר חייליה) יותר מכל מדינה אחרת. מטייל הנחשד בהצתת יער בצ'ילה, או ישראלי שנתקע ברעידת אדמה במדינה נידחת, יזכה למעקב תקשורתי שוטף.
כשאזרחים נתקעים במלחמה בגאורגיה, יוקם במשרד החוץ חדר מצב שיפעיל את כל הלוגיסטיקה לחילוצם. דאגת היתר לאזרח, שלא לומר הפטרונות, מגיעה גם מהפרלמנט. חברי כנסת חונקים אותנו בשלל הצעות חוק, החל מכללי המותר והאסור בפוטושופ וכלה בהצעה לניתוק האוזניות מרוכבי האופניים. נכון שתופעת השכרות והאלימות במועדונים מכרסמת בתחושת הביטחון, אלא שהסקרים מראים שמרבית הישראלים חשים עדיין בטוחים להסתובב לבד בלילה.
אם בניו יורק יתעלמו מעובר אורח שקרס בסמטה אלמונית, אצלנו תתחולל מהומה במקרה דומה. כשהנהגים התעלמו מגופת אופנוען שנדרס למוות לפני שנתיים סערה התקשורת. לשמחתנו, עדיין איננו נדרשים לשלוף פוליסת ביטוח קודם שמפנים אותנו באמבולנס לאחר תאונה. שלא כבמדינות סקנדינביה, הסובלים ממופע שמש נדירה, מזג האוויר הנוח אצלנו משפר פלאים את מצב הרוח. לא במקרה מקור המילה צונאמי הוא יפני, ורעידות אדמה הן בשלב זה נושא לימי עיון בלבד.
מה הוא אם כן מקור התחושה שאין קשר בין הסקרים המחמיאים להרגשת "החיים בזבל"? מדוע הגרין קארד הנחשק הוא עדיין חלומם של כל כך הרבה ישראלים?
שונאים לשלם מיסים, אך חולים על המדינה
אז נכון שבעשור האחרון המדינה משקיעה פחות בחינוך, בבריאות ובתחבורה, כאחוז ההוצאה הציבורית מהתמ"ג. גם נכון שמחירי הדיור והמזון מקשים לגמור את החודש.
אבל בואו נודה: נתוני התעסוקה החיוביים מאפשרים להתחיל את החודש עוד לפני שחושבים על איך לגמור אותו. האזרח הישראלי נהנה משירותים ציבוריים ברמה נאותה. תוחלת החיים בישראל (80.7 שנים) היא מהגבוהות בעולם.
באחד מטוריו במוסף "סופשבוע" של "מעריב" כתב יהונתן גפן שהוא שונא את הצבא, אבל אוהב את חבריו מהמילואים. בהשאלה למצבנו, האזרח הישראלי שונא לשלם מסים ואוהב לקטר, אבל הוא "חולה" על המדינה. אנשי המחאה מלינים שהגידול בפערי ההכנסות ואי השוויון הם ההוכחה לבריחת הממשלה מאחריותה ומביעים את תסכולם במפגני קיפוח ונרגנות.
רבים, ובהם עשירי המדינה, מחזיקים באופציה לנייד את ילדיהם ואת עצמם לארצות נכר. אלא שלמרות כל הקיטורים הם לא יחליפו את ישראל וידגישו שהם מעדיפים לגדל כאן את ילדיהם. שמועת האושר הגיעה גם לארצות נכר, ויותר ישראלים אורזים וחוזרים הביתה באדיבות המשבר העולמי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם