על מי בדיוק מאיימים מהגרי העבודה?

מעטים הישראלים המוכנים לשמש שוטפי כלים במסעדות, להתגורר בחדרון, לסעוד קשיש בכל יום ולאורך כל היום או לכפוף את גוום מצאת החמה ועד שקיעתה בחממות הירק. התחרות העיקרית שמציבים מהגרי העבודה אינה לישראלים, כי אם למהגרים אחרים ולעובדים הזרים

אורי רדלר | 29/5/2012 10:34

תגיות: מהגרי עבודה

מהגרי עבודה טובים לכלכלה ואין להם כל השפעה שלילית על האבטלה או על גובה השכר - זו המסקנה העולה משורה ארוכה של מחקרים שנערכו בשנים האחרונות והתמקדו בשוק העבודה במדינות המערב. המחקרים השונים התקיימו בבריטניה, בגרמניה, בספרד ובכלל המדינות המפותחות והניבו מסקנות אחידות: בלי קשר למדינת המוצא, למדיניות ההגירה, לשיעור הפריון במדינת המקור או במדינה הקולטת, להיקף ההגירה או לכישוריהם המקצועיים של המהגרים - השפעתם על הכלכלה בכללה היתה חיובית, ואילו השפעתם על שוק העבודה המקומי ועל השכר בו היתה זניחה.

פליטים בדרום תל-אביב. לא משפיעים על העובד הישראלי צילום: אמיר מאירי

מסקנות המחקרים מנוגדות לתחושה האינטואיטיבית של רוב הישראלים, ולא רק שלהם: סקרי דעת קהל מקיפים באירופה, למשל, הצביעו על תמיכה ברוב מכריע של כ-65%-55% בטענה שההגירה גורמת להרעה במצב הכלכלי, לירידה בשכר העובדים, להחמרה בתנאי החיים של העניים, לגידול באבטלה וכדומה.

קל להבין את ההיגיון העומד מאחורי תפיסה זו: אם ג'ון מסודן או טקלה מאריתראה מוכנים לעבוד תמורת שכר נמוך יותר ובלי תנאים סוציאליים, סביר להניח שהם ידחקו משוק העבודה את רגליהם של שמעון משכונת התקווה או של ראובן משכונת שפירא. יתר על כן, רבים חשים כי השתלבותם של מהגרי העבודה בשוק היא מדרון חלקלק: היום טקלה מוכן לעבוד בכל תנאי ובמחיר נמוך; מחר הוא ירצה דמי אבטלה וביטוח לאומי; מחרתיים יבקש אזרחות; ובעוד 3 ימים תוקם מפלגת "סודן מאז ולתמיד" שתבטיח לו ולרבבות חבריו מכל מנעמי הארץ.

המחקר העוסק במהגרים אינו תומך בהערכות ובחששות אלה. מהגרי עבודה נכנסים לשוק העבודה כדי למלא משרות שילידי המדינה בוחלים בהן בתנאים שהם בוחלים בהם: מעטים הישראלים המוכנים לשמש שוטפי כלים במסעדות, להתגורר בחדרון, לסעוד קשיש בכל יום ולאורך כל היום או לכפוף את גוום מצאת החמה ועד שקיעתה בחממות הירק. התחרות העיקרית שמציבים מהגרי העבודה אינה

לישראלים, כי אם למהגרים אחרים ולעובדים הזרים. השפעתם על שאר העובדים אינה משמעותית מבחינה סטטיסטית ולאורך זמן היא אפסית.

המחקר מעיד שסכנת "התאזרחות זוחלת" של מהגרי העבודה קיימת בעיקר כאשר למהגרים אין אפשרות לקבל רישיון עבודה מוסדר. מאות אלפי עובדים זרים נכנסו לישראל ויצאו ממנה ברישיון מוסדר ב20- השנים האחרונות, ושיעור התאזרחותם עד כה בטל בשישים. באופן אבסורדי דווקא כאשר מבקשים למנוע עבודת מהגרי עבודה ולגרשם ונדחה הפתרון של "סבב עבודה" רב-שנתי מוסדר, מתעצמת התעקשותם של מהגרי העבודה )שאין להם מה להפסיד( וגדל הסיכוי להתאזרחותם בסופו של דבר.

ואולי בעצם הטענות על הידרדרות בשוק העבודה הן רק מסווה לחשש האמיתי. ניתוח של סקרי דעת קהל באירופה, שביצעו דיוויד קארד, כריסטיאן דסטמן ואיאן פרסטון, הצביעו על שלצד היקף ההשכלה והגיל, הגורם שהשפיע יותר מכל על גישתם של האירופאים להגירה היה הקרבה האתנית, הלשונית והתרבותית של הנסקרים לקבוצת המהגרים. מחקר אחר שערכו דסטמן ופרסטון העיד אף הוא כי השיקול המרכזי אינו התחרות מול מהגרי העבודה, אלא המהגרים עצמם. ובמילים אחרות, רוב האנשים אינם מוטרדים מתחרות מול הסודנים כמו שהם מוטרדים מהעובדה שהם סודנים. וזו כבר בעיה אחרת לגמרי.