מבחן בלי בגרות
למבחני ההערכה הארציים והבינלאומיים אין משמעות עבור התלמידים, אבל הם הנפגעים מהטירוף שאליו נקלעת המערכת
המונחים "מיצ"ב" ו"פיז"ה" - מבחני הערכה ארציים ובינלאומיים, בהתאמה, של הישגי התלמידים - לא נשמעו אז. אולי מנהלת בית הספר והמורים הכירו אותם. אותנו, התלמידים, לא הטרידו בכך. הם היו עסוקים בללמד אותנו מה שצריך לדעת ובלחנך אותנו לקראת העתיד. אז, בבית הספר קיבלנו חינוך.
בשנים האחרונות השתלטו המונחים האלה על מערכת החינוך. חודשים לפני מבחני ההערכה הבית-ספריים, המערכת מתחילה להשתולל. ילדים בכיתות ב' ו-ג' או בכיתות קצת יותר גבוהות נדרשים ללמוד לקראת המבחנים כאילו הם בגיבוש לטיס.
ההורים מתלוננים על שעות הכנה מרובות אחר הצהריים, שלהן נדרשים הם עצמם. התלמידים מספרים כי מערכות השעות מוקדשות למרתונים אינסופיים בנושאי הבחינה, כשכל נושא אחר נדחה ונדחק הצידה עד אחרי המיצ"ב. הורים לתלמידים מספרים על הכנה מנטלית הכוללת הדרכה כמו מה לאכול וכמה לישון לפני הבחינה, כאילו בבחינות הבגרות עסקינן. אז זהו, שזו הבגרות של בתי הספר.
לציוני המיצ"ב אין שום משמעות עבור התלמיד והם אינם נכללים בסיכום הישגיו. המבחנים בודקים את הישגי בתי הספר ומודדים את מערכת החינוך כולה. ומכאן שהמנהלים והמורים שמכינים את התלמידים לבחינות הללו למעשה מפקיעים מהילדים את החינוך שלו הם זכאים כדי להיראות טוב בעיני משרד החינוך. זה כל הסיפור. אינטרסים צרים של מורים ומנהלים מפוחדים מפני התוצאות, כל אחד לחוץ מאלה שמעליו, וכל כובד המשקל הזה מונח על כתפיהם הצרות של התלמידים.
מיותר לציין שדבר מכל הנוסחאות או המשפטים שלומדים התלמידים במשך חודשים אינו נטמע. כגודל
או להשכלתם.
המסר היחיד שיוצא ממרתוני ההכנה המפרכים האלה הוא שהציון הוא מה שחשוב. הציון של בית הספר, כמובן. כך הופך בית הספר למקום שמצר את אופקי התלמידים במקום להרחיבם. כך הופך בית החינוך לבית חרושת לציונים. כך הופכים את הלמידה של חומר חדש לסיוט. במקום לספק לילדים כלים ללמוד, סקרנות ותיאבון לידע, ערכים וכבוד למוסד הלימודי, מעבירים אותם טירונות מפרכת ובלתי הוגנת של שינון ותרגול, שתוצאותיה הן בדיוק ההפך מכל זה.
זה כמה שנים אנו נחשפים לאובדן השפיות הזה של מערכת החינוך, ובכל פעם בעיר אחרת ובצורה אחרת. פעם זו הכנה מוגזמת, פעם זו עדות של מורים על כך שאינם מאפשרים לתלמידים חלשים להיבחן כדי שלא יורידו את ממוצע ההישגים של בית הספר. הכל חוץ מערכים. ובכל פעם אותה תגובה פושרת של משרד החינוך: ההכנה לבחינה היא בניגוד לנהלים. נרענן. נברר. נבהיר. נחדד. בכל פעם מחדש.
מסימפטום הפך שיגעון מבחני המדידה לתופעה שערורייתית, שמשרד החינוך אינו מצליח, ואולי אף אינו מנסה, לעצור. אחרי הכל, גם למשרד האחראי על חינוך ילדינו יש אינטרס בהצלחת התלמידים במבחני המדידה. אחרי המבחנים באה מסיבת העיתונאים, ובה הגרפים ושברירי האחוזים שמצביעים על כך שהישגי התלמידים השתפרו, שאנחנו כבר לא בתחתית החבית העולמית, אלא רק מעט למעלה משם, ואז איך יוכל מישהו לבוא בטענות על רמת החינוך פה. באמת איך?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם