בתחתית המדרון
התנהגותו של אורי בלאו צריכה לעמוד למבחן. אבל שליפת סעיף אישום בכל פעם שמישהו מתנהג לא יפה אינה הפתרון
עוד בדעות:
בן דרור ימיני חושב שפרשת בלאו אינה עיתונאות, אלא פוליטיקה
שי גולדן כותב שההעמדה לדין היא עוד סמפטום למדינה שמוותרת על הדמוקרטיה
מי שעקב מקרוב אחרי פרשת ענת קם אינו יכול להתפעל מהתנהלותם של אורי בלאו ועיתון "הארץ". כל עיתונאי ששווה משהו היה מקבל ברצון את החומר מידיה של קם. ספק אם מי מאיתנו היה מתנדב להחזיר אותו לשלטונות, בלי קשר להגנה על זהות המדליף. אבל הדרך רחוקה מכאן ועד האופן המתחמק שבו ניסה בלאו לתחמן את ההסכם שאליו הגיעו הוא ו"הארץ" עם השב"כ, שדווקא ראשו יובל דיסקין נהג בעניין ברגישות ובהקפדה ראויה על גבולות הכוח.
הנה משהו שלא יחדש דבר ליועץ המשפטי: ידיעות סודיות, בכמויות גדולות בהרבה, מוחזקות במאות מקומות בארץ על ידי אנשים שאינם מורשים בכך. נושאי משרות בכירות בעבר וגם בהווה מחזיקים בבית מסמכים לצורכי כתיבת ספרי זיכרונות, מתן ראיונות או סתם למזכרת.
אני ושכמותי מתפרנסים מהם, כמו גם מנושאי תפקידים בהווה המראים לנו מעת לעת דברים המוגדרים "סודי". הרבה ממה שאתם יודעים בענייני צבא וביטחון מגיע מהמסמכים האלה. הרבה דברים, רובם טובים ומועילים, צמחו לציבור וגם למערכת עצמה מחשיפתם.
בלאו נהג שלא כשורה אחרי ההסכם עם השב"כ, אבל במה שנוגע לפרסום עצמו פעל לפי כל הכללים. המעט שפרסם הוגש לצנזורה
ועכשיו קובע וינשטיין רף חדש: אסור להחזיק מסמך כזה על פי חוק שמעולם לא הופעל; מעכשיו, היועץ המשפטי הוא שיקבע אם נהגת כשורה. אם לא, החזקת המסמך הופכת לראויה לכתב אישום.
בלאו נהג שלא כשורה אחרי ההסכם עם השב"כ, אבל במה שנוגע לפרסום עצמו פעל לפי כל הכללים. המעט שפרסם הוגש לצנזורה כחוק. זה מה שמחייב עיתונאי, והמחוקק והמערכת קבעו שזה מספיק. ועכשיו קובע וינשטיין רף חדש: אסור להחזיק מסמך כזה על פי חוק שמעולם לא הופעל; מעכשיו, היועץ המשפטי הוא שיקבע אם נהגת כשורה. אם לא, החזקת המסמך הופכת לראויה לכתב אישום.
בעיני וינשטיין, התנהגות שלא כשורה היא התחמקות ממילוי הסכם. מחר יבוא יועץ משפטי ויקבע שאם אני לא אומר לו שלום כיאות ברחוב, צריך להעמיד אותי לדין על החזקת מסמך סודי אחר. הסעיף הפלילי הופך לשוט המופעל על פי אמת המידה הסובייקטיבית של התנהגות, שכשלעצמה אין בה דבר פלילי, אבל היא מעלה את חמתו של היועץ המשפטי.
נכון, לעיתונות הישראלית אין מוסדות רגולטוריים עם שיניים. צריך שיהיו כאלה, ולו היו - התנהגותם של בלאו ו"הארץ" הייתה צריכה לעמוד למבחן שלהם. אבל התחליף להם אינו יכולתו של יועץ משפטי לשלוף סעיף אישום, שיש בו סכנה של ממש לדמוקרטיה, בכל פעם שמישהו מתנהג לא יפה. כשהשלטון מנופף מול התקשורת באיום הפלילי על עניינים של התנהגות, איננו ניצבים בפני מדרון חלקלק, אלא בתחתיתו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם