עשו לכם רב
קביעתו של היועמ"ש, לפיה המדינה תכיר ברבנים לא אורתודוקסים, טומנת בחובה חידוש חברתי מרענן: לקהילה יש זכות לבחור את רבה
קביעתו של היועמ"ש, עם כל ההסתייגות ממשמעויותיה, טומנת בחובה חידוש חברתי מרענן לכל אזרחי מדינת היהודים: לקהילה יש זכות לבחור את רבה. ואף זאת: לרב יש קהילה! הרב אינו נדון לפעול לעולם בחלל קפקאי, תלוש מן הקהילה ומן המציאות המורכבת, ללא תיאור תפקיד וללא מנגנון פיקוח ובקרה, כפי שתואר בדוח מבקר המדינה ביחס לרבני השכונות, מחודש מאי 2010.
ההכרה במסגרת הקהילתית כגוף הראוי לסיוע ממשלתי לצורך מינוי רב מטעמה, סוללת את הדרך לרפורמה מקיפה יותר ברבנות כולה - גם במגזרים האורתודוקסים, וגם אצל החרדים.
ההחלטה של היועץ המשפטי התפרסמה בתום 7 שנים מאז הונחה העתירה של התנועה ליהדות מתקדמת לבג"ץ, להורות על מימון משכורתה של הרבה מירי גולד בקהילה ברכת שלום, באחד מיישובי המועצה האזורית גזר.
החלטה זו נתפסת כתקדימית משום שזו הפעם הראשונה שבה מכירה המדינה, ולו באופן מסויג, בקיומו של ממסד רבני שאיננו אורתודוקסי. אבל אין זה החידוש היחיד. למעשה, הפסיקה החדשה מכירה בקיומן של קהילות שונות בעלות צרכים ייחודיים ובחובתה של המדינה שלא להפלות בין קהילה לקהילה. גישה זו לא צריכה להפתיע את כל מי שמעורה ומכיר את הלך הרוחות בבג"ץ ובפרקליטות בשנים האחרונות, שבהן ההכרה בבלעדיות של האורתודוקסיה
יחד עם זאת, יש לשים לב למספר נקודות משמעותיות שעולות בפסיקה החדשה: עד היום מימנה המדינה רבנים על בסיס גיאוגרפי ולא על בסיס קהילתי. דהיינו, הרבנים היחידים שהמדינה מממנת הם רבני ערים, יישובים ושכונות. מעתה המדינה מחויבת לממן גם קהילות.
האם קהילה היא מושג משפטי? מה מגדיר קהילה ככזו? התייחסות של המדינה לקהילה כמוסד, מאפשרת דיון רחב בצרכים הייחודים של כל קהילה. לדוגמה: האם לקהילה דתית לאומית צרכים זהים לאלו של הקהילה החרדית? האם לא נכון יותר שקהילה בעלת אופי דתי לאומי תונהג על ידי רב שהשקפתו דומה לשלה?
ההחלטה האחרונה מתייחסת אך ורק לתחום המימון, אך מבקר המדינה, בדוח חריף שהוציא בשנת 2010 ביחס לרבני השכונות, התריע על מצב מתמשך שבו רבנים מכהנים ללא הגדרות תפקיד וללא ביקורת ופיקוח משמעותיים.
לא קשה להבין שרב שכונה שבה מתגוררים כמה עשרות אלפי אנשים יתקשה להגדיר את תפקידו ולבצע את מלאכתו. הפסיקה החדשה ששמה את הקהילה ואת צרכיה במוקד הדיון ומגדירה אותה כזכאית לתקצוב, יכולה לסייע בתיקון המצב הקיים.
על מנת להפוך את הפסיקה החדשה למועילה יותר, אנו מבקשים לשלול את ההנחה העומדת בבסיסה והיא, שמדינה היא הגוף שצריך להיות הגורם המעסיק והמממן. מציאות זו קיימת אך ורק במדינת ישראל והיא נעוצה בראשית ימי המדינה ובהחלטות שונות הקשורות לאופיה היהודי של המדינה.
אך האם מצב זה היטיב עם הרבנות? האם העובדה שבפועל רבנים נבחרים למשרותיהם על פי מפתח פוליטי הרימה את קרנה של הרבנות? מדוע לא יכולות קהילות בישראל לעשות מה שעושות ועשו קהילות יהודיות בכל מקום אחר בעולם היהודי, לקחת אחריות על איכות החיים הרוחנית שלהן? האם אין זה נכון יותר שכל קהילה תבחר רב שיהיה קשוב לצרכיה ומאפייניה הייחודיים?
אחריות הקהילה איננה מנותקת משאלת המימון של הרב. בהנחה שבעל המאה הוא בעל הדעה, חשוב מאוד שדווקא הקהילה היא זו שתממן את הרב, ותגבש את המדדים להצלחתו או לאי הצלחתו ובשעת הצורך אף תפסיק את עבודתו (האם מישהו שמע על רב שפוטר בשנים האחרונות ממשרתו?).
תפקידה של המדינה היהודית יהיה להפנות תקציבים, המיועדים היום למשכורות, לתמיכה בקהילות, על בסיס קריטריונים מוגדרים ובתנאי שיוטל פיקוח תקציבי כפי שמוטל היום על עמותות שעוסקות בתרבות, רווחה וחינוך.
בחמש שנים האחרונות, נעשו ניסיונות חלוציים, בחסות המגזר הפילנתרופי, לעורר קהילות בארץ לקחת על כתפיהן את האחריות הכלכלית למשכורתו של הרב. גופים אלו השתמשו בשיטה של תמריצים מדורגים, המעבירים, במהלך שלוש שנים, את האחריות כולה לחברי הקהילה.
התוצאה היא קהילה עצמאית שאיננה תלויה במשלם המסים. ההצלחות עד כה מעידות על אפשרות לאמץ שיטה זו בפריסה ארצית כצעד נוסף ב"קהיליזציה" של הרבנות. צרכים רחבים כמו רישום נישואין, פיקוח על כשרויות, עירובין ומקוואות יתוקצבו וינוהלו על ידי הרבנות הראשית ורבני הערים. אך גם הם ייבחרו על ידי חברי הקהילות ולא על פי בסיס פוליטי כפי שמקובל כיום.
המחבר נמנה עם צוות "לקראת שליחות" עמותה ציבורית הפועלת בשיתוף המכון הגבוה לתורה באונ' בר אילן להכשרת רבנים קהילתיים תלמידי חכמים המשלבים השכלה רחבה ופתיחות, ומסייעת בהשמתם בקהילה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם