זכות אבות

עשרות מחקרים על מעמדו של הגבר החדש לא יכולים להעיד על מצבה של החברה, כמו אותן נשים שממשיכות לראות באב המטפל בבנו התינוק נס אבולוציוני

צח יוקד | 2/6/2012 9:40 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות: ארה"ב
אילולא הייתה לי מודעות עצמית גבוהה, הייתי טועה לחשוב שכבר חודשיים עשרות נשים אמריקאיות מנסות להתחיל איתי. באוטובוס, ברכבת התחתית, בפארק הציבורי, בסופרמקרט ובסטארבקס. בעיקר בסטארבקס.

לבנות ושחורות, צעירות ומבוגרות. מושכות יותר ונאות פחות שלא מפסיקות לעשות לי עיניים. אבל אני לרגע לא משלה את עצמי. חודשיים לאחר לידת ילדי השני, ברור לי לגמרי שלא מדובר במבטי תשוקה של נשים באמצע החיים עם הורמונים משתוללים אלא במבטיה המשתאים של חברה מתקדמת שהצליחה להנחית את האדם הראשון על הירח - אבל עדיין לא התרגלה לרעיון שהוא יכול גם להחליף חיתול.

לא צריך להיות סוציולוג מומחה כדי לדעת שפחות גברים בארצות הברית מעבירים את ימיהם במסעות ציד ויותר אבות מקומיים קמים להאכיל את התינוק שלהם באמצע הלילה. התופעה של אבות אמריקאים שהחליטו לקחת חופשה של שנה או שנתיים ולגדל את הילד הפכה גם היא מסיבה לבושה למקור לגאווה שמספק לא מעט תעסוקה לעשרות מארגנים של קבוצות מפגש של אבות במשרה מלאה, שיותר משהם רוצים שלילד יהיה כיף,  הם מחפשים בעיקר סיבות לצאת מהבית.
שרק לא אחליף חלב בקולה

רק שאף אחד לא טרח, כך נראה, לעדכן בנושא את שתי הנשים שישבו השבוע בבית הקפה השכונתי ולא הפסיקו לבהות בי בזמן שהאוכל שלהן התקרר. התפעלות ודאגה שהתערבבו זה בזה לכדי מבט אחד שלא הפסיק לרדוף אחרי.

העובדה שידעתי להחזיק את הילד כמו שצריך, ניתן היה להתרשם, הילכה עליהן קסם. כשהוצאתי את הבקבוק ונתתי לו גם חלב כבר ניתן היה לראות מבעד לחולצה כיצד מתרחב לבן לנוכח האבא שיודע לדחוף בקבוק חלב לפה של תינוק בוכה.

אך

לא רק הן. כבר שנתיים וחצי, מאז לידתה של בתי הבכורה, שקבוצת תמיכה של נשים אמריקאיות מקבלת את פניי בכל מקום אליו אני מגיע עם אחד הילדים. חלקן לא מסתפקות במבטים משתאים ונערכות מיד במתכונת חירום. מי יודע, אולי אנסה בטעות לדחוף המבורגר לפיו של בני בן החודשיים.

אולי במקום חלב אמלא לו את הבקבוק בדיאט קולה. הן מציעות לעזור בכל דרך: להחזיק אם צריך, להאכיל אם הוא רעב ולהרדים אותו אם הוא סתם חסר מצב רוח.

בעצם, עדיף שלא תדעו

אך לא רק נשים. לפני כמעט שנה, בביקורי האחרון בארץ, החליטה בתי, אז רק בת שנה וחצי, שאם היא לא יכולה להירדם אז אף אחד לא הולך לישון במהלך הטיסה. רכבת אווירית של עשרות הורים טרוטי עיניים ניגשו אליי אז בניסיון להרדים את הילדה. כשנחתנו טפח אחד הגברים על גבי ואמר בהתפעלות "אני מעריץ אותך". נעים לשמוע, אבל מסקרן לחשוב אם כך הוא חש כלפיי מה בדיוק הוא מרגיש כלפי החרדית שישבה שתי שורות לפני והחזיקה שלושה ילדים כל הדרך.

עשרות מחקרים על מעמדו של הגבר החדש במשפחה המודרנית לא יכולים להעיד על מצבה של החברה כמו אותן נשים שממשיכות לראות באב המטפל בבנו בן החודשיים לא פחות מנס אבולוציוני. לכו תסבירו להן שגם אנחנו קמים להחליף חיתול, ושאחרי שנתיים וחצי של הורות למדתי זה מכבר איך לתת לילד חלב ולגלוש באינטרנט באותו זמן. ובעצם, עדיף שלא ידעו. די נחמד שיש מי שמוכן להחזיק לי את התינוק בזמן שאני שותה קפה.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

צח יוקד

צילום: .

כתב מעריב בארצות הברית

לכל הטורים של צח יוקד

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים