אבוי למודחים
מובארק בנה משטר שלא ידע או לא רצה לנהוג באכזריות כלפי תושביו שהתקוממו. זו, אולי, סיבת נפילתו - אך גם המחמאה העליונה לשלטונו
מי שידע להימלט בזמן או נמנע מהפעלת כוח נורא לדיכוי ההפגנות מצא עצמו, כמו בן-עלי מתוניסיה לדוגמה, בחיים. רודן אמיתי כמו קדאפי, שהבטיח לשרוף את לוב על תושביה, וניסה גם לקיים, קיבל לינץ' מצולם. על הספקטרום הזה, חוסני מובארק נמצא במקום טוב באמצע; מאסר עולם אך לא מוות, ובניו גמאל ועלא יצאו לחופשי.
ביחס לאכזריות המוגבלת והזהירה שגילה בדיכוי ההפגנות, זה עונש מידתי. מהפכות הן דבר מרתק, מבחינה זו; כולן שונות בנסיבותיהן אך דומות בהתנהגותן. מתקופת הטרור של המהפכה הצרפתית ועד להכרעות הדין אתמול בקהיר, המשפט הוא הכלי לטיהור החברה משרידי המשטר הישן. בהיכלי המשפט של המהפכה, הצדק הוא זר גמור. במהפכות, הכלל הוא פשוט: אבוי למודחים.
בטעות סופרים את תחילת עידן המהפכה הנוכחי בתוניסיה. מהפכות העולם הערבי החלו במקום אחרי לגמרי, שנים לפני כן. תמונת התלייה המשפילה של סדאם חוסיין, על ידי ממשלת וסאלים של ארצות הברית, היא שהחלה לשנות את התמונה הפוליטית והתודעתית של המזרח התיכון.
זו הייתה הוצאה להורג שאושרה בוושינגטון, בדיוק כפי שהבית הלבן הוא שהסיר חסותו ממובארק הנחלש, הוא שהניע את תמיכת נאט"ו במורדים נגד קדאפי (שהביאה לניצחונם) והוא שמסכל לעת עתה את המהפכה בבחריין משום שזו איננה משרתת את מטרותיו.
היו מעט מדינות פתוחות יחסית כמו מצרים של מובארק
לא, האמריקנים לא מנווטים את עידן המהפכה; אובמה כנראה היה מעדיף לחסוך מעצמו את כל ההתרחשויות הללו עבור נפט זול ב-10 דולר לחבית. אך האמריקנים שימשו לטוב ולרע זרזים וקוונים בתהליכים האלה.
הם, ובעיקר ממשל בוש, רצו עולם חדש, דמוקרטי ונבחר. עולם שבו שליטים נותנים דין וחשבון על שלטון אוטוריטרי. ארה"ב מקבלת במזרח התיכון את מה שרצתה, את מה שג'ורג' בוש בישל; למרבה הצער מתברר שזה כולל את הסלאפיסטים והאחים המוסלמים. ובגדול.
ההיסטוריה תשפוט את חוסני מובארק, וספק אם תחמיר עמו כפי שעשתה המהפכה, באמצעות שלוחה הנוכחי - בית המשפט המצרי. כן, מובארק התעלם מקריאות
מערביות חוזרות ונשנות לבצע רפורמות ולחזק את החברה האזרחית, רגע לפני מהפכה.
בהחלט, שירותי המודיעין שלו נהגו בברוטליות נוראה במשך עשרות שנים וניסו לדכא את המהפכה בעודה באיבה. אך במציאות האזורית, בין הים התיכון ובין קאבול באפגניסטן, היו מעט מדינות פתוחות יחסית כמו מצרים של מובארק.
מצרים הייתה ונשארה מדינה ענייה, ענקית, מתרבה בקצב אדיר; מובארק הצליח לנווט אותה אל מעמד של מעצמה אזורית קבועה. במקביל, הוא בנה משטר שלא ידע או לא רצה לנהוג באכזריות סורית, דמשקאית, כלפי תושביו כאשר אלה התקוממו. זו, אולי, סיבת נפילתו - אך גם המחמאה העליונה לשלטונו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם