אין ארוחות חינם
האזרח הקטן שילם בגדול את מחיר ה"רפורמות". זה לא מרפה את ידיהם של חסידי המהפכות ששולחות הביתה עשרות אלפים של עובדים
- בדואר ישראל רוצים רפורמה כמו בסלולר: "הכדור אצל האוצר"
- "הרפורמה בייבוא מכשירים סלולריים עשויה לפגוע בצרכנים"
חסידי התזה הזו טוענים שהמגזר הציבורי ולעתים אף הפרטי אינם יעילים. לדידם, אלפי עובדים מיותרים המכונים "פרזיטים" שצמודים ל"בורות השומן" חייבים לעוף הביתה. ההתייעלות, כך הם טוענים, תשפר את רווחת האזרח ותוריד מחירים. למרבה ההפתעה, אפילו ראשי המחאה החברתית ממאנים לקנות את התזה המופרכת ומתנגדים לה. טענות סתיו שפיר וחבריה ממוקדות במדיניות הממשלה.
מי שאינם עומדים בפיתוי הם דווקא הפוליטיקאים. הממשלה והרגולציה מבצעות אחת לכמה שנים ניסויי מעבדה שאת מחירם משלם האזרח הקטן, ובגדול. דוגמה בולטת הייתה ועדת בכר שלפני שבע שנים ניתקה את הבנקים מניהול קופות הגמל, קרנות ההשתלמות וקרנות הנאמנות. לא שכחנו את ההבטחות לתחרות, דמי ניהול נמוכים ומערך ייעוץ אובייקטיבי ששוגרו בשם הרפורמה. אלא שהעסק התפקשש, ודבר מכל אלה לא התגשם. ההפך, אנחנו משלמים דמי ניהול מנופחים, רמת הסיכון גדלה והייעוץ הפנסיוני נותר בגדר שמועה.אין זה המקרה היחיד שבו הקשר בין הרפורמות לכיסו של האזרח הוא אקראי.
גם בענף כרטיסי האשראי התחוללה "רפורמה" שהפחיתה את "עמלות הסליקה" בבתי העסק, וישראכרט איבדה את המונופול. עדיין לא פגשתי צרכן ששילם בעקבות כך פחות עבור קפה או נפרד מפחות שקלים לליטר בנזין. שלא תתבלבלו. אין ארוחות חינם. אם הרפורמות יזלגו בסופו של דבר לבנקאות (פיטורי אלפי עובדים) או לאל על ("השמיים הפתוחים"), המחיר ישולם על ידי עובדים שחלקם ייאלץ ללכת
הביתה. החיסכון המיוחל יישאר בכיסי הבעלים ולא יגולגל לצרכן. בעלי חשבונות העו"ש ייצאו נשכרים בשוליים, אם בכלל.
בשבועות האחרונים מעלים על נס את ענף הסלולר כאות ומופת לרפורמה מוצלחת. חשבונות משתמשי הסלולר אכן הצטמקו במאות שקלים לחודש. חברות הסלולר הוותיקות נהגו באטימות, וכעת הן נענשות. אבל אם נהיה הוגנים, נבין שרפורמת הסלולר גבתה מחיר שנשכח בשיח הציבורי. החברות הוותיקות התייעלו, ואלפי עובדים כבר הלכו הביתה. את המחיר ישלמו גם החוסכים שקרנות הפנסיה שלהם איבדו מיליארדי שקלים מההשקעה בענף הסלולר.
תתפלאו לשמוע, אבל גם המשק יינזק. יזם עסקי השוקל להשקיע בקמעונאות ייאלץ להיזהר ולקחת בחשבון שבוקר אחד הרגולטור יתעורר ויחליט לשנות את כללי המשחק. מנגד, יש מהלכים תחרותיים שהוכחו כיעילים ללא לובי תקשורתי וללא התואר "רפורמה". החברות לביטוח ישיר החלו לפני למעלה מעשור במכירת פוליסות ללא סוכנים והוזילו בעשרות אחוזים את ביטוחי הרכב, הדירות ובימים אלה את ביטוחי החיים (בזכות כניסתה של החברה לביטוח ישיר).
בביטוח הישיר פעלו ללא חסות הרגולטור, וכניסתן של החברות אפשרה גיוס של מאות עובדים. זו תחרות אמיתית. ברור שהמגזר הציבורי אינו פטור מחובת ההתייעלות. הממשלה חייבת להמשיך לפתוח סקטורים נוספים לתחרות, אבל המהלכים חייבים להתבצע בהדרגתיות, בהוגנות, בשקיפות, בצורה שקולה ותוך התחשבות בעובדים שמהווים המשאב החשוב ביותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם