קרב בוץ: לא רק ברק ואשכנזי מתלכלכים
דוח המבקר בפרשת הרפז לא יהיה פסק דין אלא עוד נרטיב. אך עם כל סיבוב, הנזק גם למי שלא מעורב בה הולך ונהיה חמור יותר
עוד בפרשת הרפז:
- המבקר: אשלים הדוח על הפרשה לפני פרישתי
- המבקר ליועמ"ש: בדוק החשדות בפרשת הרפז
- אהוד ברק מאשים: גבי אשכנזי לקח שוחד
לא מעט מן השאר כן זכה לפרסום. רובו לא יותר מרכילות, שבחלקה נדון בהמשך. ואם כל זה גרם לכם קבס, ורצון להתרחק מכל הפרשה, אל תטעו - זה בדיוק מה שהמדליפים רצו. היה פה גם, כמובן, רצון לנקום על הדלפות קודמות: לאחר שטיוטת הדוח של מבקר המדינה נשלחה למעורבים, הועברו לעיתונות חלקים ממנה, שלא החמיאו לאשכנזי. עכשיו באה שעתו של הצד השני.
אבל הרבה יותר מזה, יש כאן מערכה מכוונת, שתכליתה ליצור מסך כזה של בוץ, שגם הדוח של מבקר המדינה לא יהיה יותר מאשר עוד כתם. זוהי תורת הספין, פרק א': הדוח הסופי, שעדיין לא ברור אם יתפרסם עד שמיכה לינדנשטראוס יסיים את תפקידו, עומד להיות חד משמעי (וחד צדדי, אם תשאלו את אשכנזי ומקורביו).
הוא יטיל על הרמטכ"ל לשעבר כמעט את כל האשמה, ויהיה רצוף אמירות נחרצות בגנות התנהגותם של אשכנזי והקרובים לו. מה שיש למבקר להגיד על ברק לא יהיה הרבה יותר מענייני "נימוסים והליכות", כפי שאומרים בסביבת שר הביטחון. וכאן תפקידה של התזת הבוץ המאסיבית של השבוע: אם עד אז כבר תנקע נפשכם מפסטיבל הטינופת, אזי גם דוח המבקר לא יהיה פסק דין סופי. הוא יהיה רק עוד נרטיב, עוד כותרת לא משמעותית בעיתון. זה מה שביקשו המדליפים להשיג.
הבעיה היא שעם כל סיבוב, הנזק לבלתי מעורבים נהיה חמור יותר. השבוע נגררו למעגל ראש אמ"ן הנוכחי אביב כוכבי וקצינים בכירים נוספים. לא שזה אכפת למעורבים. כי זה הסיפור החמור באמת בפרשת הרפז: מתחילתה לא נהגו המעורבים כשר ביטחון, רמטכ"ל וקצינים בכירים, אלא כאהוד ברק, גבי אשכנזי ושאר אנשים, שלא נראה שאכפת להם מי ומה הם הורסים במאבק עז היצרים ביניהם.
נדמה לי שאני פטור מהוכחה שאינני חסיד של ברק, עוד מהימים שרוב העיתונות הישראלית התייחסה אליו כאל בן אלים. אבל ההדלפות מעדותו בפני המבקר אינן מעידות על משהו חמור יותר מאשר תכונה, שכל ברקולוג מתחיל מכיר: האיש נורא אוהב לדבר, פשוט לשמוע את הסאונד של קולו שלו.
הציטטה המביכה באמת היא דווקא ההתחנפות ללינדנשטראוס ("אני רואה פה את תמונות קודמיך... אתה לקחת את התפקיד צעד אחד הלאה, בצורה שמטלטלת מוסדות ארץ"). מצד שני, ברק הוא בוגר מצטיין של חקירות מבקר וועדות חקירה, עוד מימיו במדים. החיים לימדו אותו שאיש עוד לא קיבל סטירה על חנופה. בטח לא מלינדנשטראוס.
הציטטה שתפסה כותרות גדולות במיוחד הוצאה מהקשרה. כשברק אמר שראש אמ"ן אביב כוכבי לא מכיר את "ההוויה המודיעינית", הוא ייחס לו הכרה לקויה של התככים באמ"ן, לא של מהות תפקידו.
ספציפית, האמירה של ברק התייחסה למינויו של יובל רחמילביץ, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל, לראשות ועדה שטיפלה בנושא
להלן סיפור: כשפרצה פרשת הרפז התקשר אלי רן שחור, גם הוא מפקד הסיירת לשעבר והאיש שמינה את הרפז לקצין האג"מ של מערך המ"מ. לפגישה הופיע שחור חמוש במסמכים שנועדו לצייר את הרפז באור חיובי, ומלווה ברחמילביץ. אני מכיר את רוב מפקדי סיירת מטכ"ל לדורותיה, אבל את רחמילביץ, שעזב את הצבא לאחר סיום תפקידו ביחידה לקריירה מצליחה בהיי-טק, לא פגשתי עד אז.
לא היה ברור מדוע דחוף לו להיפגש עם עיתונאי, דבר שממנו נמנע בקפדנות, דווקא בעניין הרפז. כששאלתי אנשים שמכירים את רחמילביץ קיבלתי הסברים מגוונים. חשוב להדגיש: מאף אחד מהם לא עלה אפילו צל של חשד במשהו לא ראוי לגבי רחמילביץ עצמו. אבל כשהרמתי את האבן הזו, התגלתה מתחתיה מה שברק מכנה "ההוויה המודיעינית", כולל מערכת סבוכה של תככים בענייני מינויים.
הנה דוגמאות שכבר פורסמו ברבים: קודמו של רחמילביץ בפיקוד על היחידה, שחר ארגמן, לא קידם את הרפז. מאוחר יותר החזיר ראש אמ"ן אהרון זאבי-פרקש את ארגמן לעמוד בראש מחלקת המ"מ, כדי לעשות בה סדר אחרי פרשיות שונות, שגם בהן נגע הרפז.
לפי דיווחים שהתפרסמו, החליף הרפז מסרונים עם רונית אשכנזי במטרה לעכב את קידומו של ארגמן לדרגת תא"ל. אחד הדברים שבגללם הורחק הרפז מהצבא בשנת 2004 היה מכתב שהעביר לסגן הרמטכ"ל אשכנזי בגנותו של פרקש. וזה, תאמינו לי, רק חלק קטן ממה שברק כינה "ההוויה המודיעינית".
ואם כך, ברק לא השמיץ את כוכבי אלא אולי להפך, ו"היחלצותו" של אשכנזי לטובת ראש אמ"ן, בתגובה שהעביר השבוע למערכות העיתונים, לא הייתה אלא התחסדות המעידה רק כמה גם לו לא אכפת מדבר פרט לעצמו.
אבל באמירה של ברק למבקר הייתה בעיה כפולה, אופיינית לכל המעורבים בפרשה: ראשית, עולה ממנה כמה הוא עצמו מכיר את ההוויה הזו ולא עשה דבר לטהר אותה. מדובר בשר הביטחון, שהביע באותה עדות ספקות לגבי מינויים אחרים של קצינים בכירים במערכת, אבל לא קרא לרמטכ"ל והורה לו לסדר את העניין. ושנית, ברור גם כמה ברק - ממש כמו אשכנזי - אינו מפריד בין ענייני לאישי.
העניין שכוכבי ביקש מרחמילביץ לטפל בו היה מקצועי טהור, בלי שום קשר לדברים החמורים שנחשפו במערך המ"מ, ונודעו כ"פרשת הרפז השנייה". על פי כל אמת מידה, רחמילביץ היה איש מתאים להפקת הלקחים המבניים-אופרטיביים שעלו מהם, ויחסיו עם הרפז לא היו ממין העניין.
אי אפשר להיכנס כאן לפרטים, אבל מדובר בעניינים שעמדו בלבה של "פרשת הרפז השנייה". הפרשה החמורה הזו נחקרה על ידי השב"כ והמשטרה, והוחלט שלא להביא אותה לידי כתבי אישום, בשל קשיים משפטיים. אבל הסיפור הפלילי אינו קשור ללקחים המתחייבים במערכת, שאיש חוץ משר הביטחון אינו יכול להכריע בהם. אבל ברק, כמו ברק, ריכל על זה עם המבקר, ולא חתך במקום שבו צריך לקבל החלטות. פעם נוספת, הוא התגלה כמי שאינו מטפל במורסה עצמה אלא נהנה לשחק בה.
כל זה אינו רק רכילות. מי שהדליף השבוע את הקטעים מעדותו של ברק, בכוונה תחילה ובדם קר, ידע היטב באילו דברים רגישים הוא נוגע. אשכנזי, שהתהדר בתגובתו בכך ששיקם את צה"ל, אמור לדעת שהתנהגותו הטילה צל כבד על מערכת הערכים של צמרת הצבא כולה.
וככל שהזמן עובר, הבעיה מתחילה להיות לא רק של המעורבים בפרשה, שכבר ראינו שלהם לא אכפת איזה נזק סביבתי היא גורמת, אלא גם של מי שידיו נקיות. הולך ומתקרב הזמן שבו הרמטכ"ל בני גנץ יצטרך לעשות מעשה. עד עכשיו, המעט שנעשה היה בכיוון ההפוך.
בקטעים מעדות ברק שנחשפו הוא דיבר גם על מינויים בצמרת אמ"ן, ובהם מפקד יחידה 8200 תא"ל צ' ומפקד סיירת מטכ"ל סא"ל ש', שלשניהם היו קשרים עם הרפז. ברור שהרפז לא היה האיש שהביא למינויים; אבל אם לציין רק שני סיפורים הנוגעים להם, צ' התייעץ עם הרפז לפני הדיון במינוי למפקד 8200 אצל אשכנזי, ושמע מפיו שיקבל את התפקיד.
ש' שמע מהרפז מה מתכוון אשכנזי לומר לו בביקור ביחידה. הסיפור של צ' (בלי לנקוב בתפקידו המדויק) נחשף לראשונה על ידי בתוכנית "המקור" בערוץ 10 לפני שנה וחצי. הטענות של המבקר כלפי בכירים באמ"ן הופיעו בכותרת ב"מעריב" לפני שנה. אני מציין את זה כי שום דבר מן הדברים האלה אינו אמור להיות חדש לגנץ, שנחשף גם לטיוטה של דוח המבקר.
קשריהם עם הרפז אינם אמורים להביא לסיום תפקידם; אבל גנץ אינו מבצע גם את האקט המטהר והחשוב, שבו ייקראו השניים וקצינים אחרים להסביר, מדוע חשבו שהרפז הוא השער לאשכנזי. הקצין השלישי שהיו לו קשרים עם הרפז היה אל"מ א', מפקד יחידה 504 המפעילה סוכנים. הקשרים של א' עם הרפז היו הדוקים בהרבה וידועים היטב. אבל גנץ וכוכבי, שני אנשים שיושרם האישי אינו מוטל בספק, ביקשו לקדם אותו קודם שברק בלם את העניין, מה שהביא להתפטרותו של א'.
הנימוק של גנץ הוא שעד שלא ייצא דוח המבקר, אי אפשר לחרוץ את גורלם של אנשים. זה גם מסביר מדוע גנץ ממתין ואינו מחליט רשמית בעניינו של ארז וינר, שגם אם יבלום את דוח המבקר אינו יכול לשמש כקצין חינוך ראשי לאור הדברים שאנחנו כבר יודעים על מעשיו.
יודעי דבר אומרים שוינר כבר התבשר שלא יקבל את התפקיד; אבל וינר אישית חשוב הרבה פחות מהתחושה בתוך צה"ל שאיש אינו דואג לפתוח את החלון ולאוורר את החדר. להפך: הימנעותו של גנץ ממעשה מוסברת בצבא כמתן גיבוי לאנשים שדינם טרם נחרץ, כאילו תפקידו של המפקד מתחיל כשהחקירה המשפטית נגמרת, ולא כשמתבררים לו דברים הדורשים טיפול פיקודי.
זהו הצבא שהשאיר אחריו אשכנזי, האיש שהתהדר במסע להשבת הערכים: קודם הולכים למשפטנים, והמפקד מחכה בסבלנות שהם יגמרו, אולי הם יעשו בשבילו את העבודה המלוכלכת.
אחד הרגעים המשפילים ביותר בפרשה היה הרגע שבו נתן אשכנזי למטה הכללי גרסה מרוחה בווזלין על יחסיו עם הרפז, ואיש מהאלופים (כולל כאלה שידעו משהו מהאמת) לא אמר דבר. זו תכונה צה"לית מוכרת, אולי נדרשת כדי להתקדם בסולם: לדעת מתי טוב לך שמשהו לא יהיה עניינך.
התכונה הזו בדיוק, שהאלופים במטכ"ל של אשכנזי התמחו בה, אפשרה את האווירה שהובילה לפרשת הרפז. גנץ, שידיו לא נגעו בסחי, חייב לתפוס פיקוד ולא רק לחכות לאחרים; אחרת ריח הפגר - כפי שהוא עצמו הגדיר זאת - ימשיך לעמוד בחדר.
ofer.shelah@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם