מלחמת שולל
שרי ממשלה שהוצאו מחוץ למעגל מקבלי ההחלטות, מנהיג שלא ידע מה באמת מתרחש וציבור שזרו מלח בעיניו. מלחמת לבנון הייתה סמל למשבר אמון בין העם למנהיגיו
הייתה זו מלחמת שולל, וכך היא הייתה צריכה להירשם בדפי ההיסטוריה. רבים אמרו זאת אז, תוך כדי התנהלותה, וכמובן שהותקפו על היותם בוגדים או בלתי פטריוטיים בעליל. כיום, נדמה שאין איש רציני המכיר היטב את כל ההתנהלות של קברניטי המלחמה ההיא, שאינו מסכים שזו הייתה מלחמת שולל.
המבצע היה מוצדק, קרי למשך 48 שעות, כפי שהוא תוכנן ואושר בממשלה, אך התמשכותה 18 שנה הייתה הונאה. הכל היו תמימי דעים לגבי 45 הקילומטרים שעליהם דיברה הממשלה ביציאתה למלחמה. כיום, ניתן לומר שזו הייתה מלאכת מחשבת של הונאת הציבור, והמטרות של מובילי המלחמה היו שונות לחלוטין.
גרוע מכך, שרי הממשלה היו מחוץ ל"משחק", והכנסת, מי שאמורה הייתה לפקח על הממשלה, הייתה גופה חנוטה. ראשי מערכת הביטחון ידעו היטב, שנים לפני פרוץ המלחמה, מה התוכניות האמיתיות לגבי לבנון, אך אלה שתקו. המטרה העיקרית הייתה להמליך "מלך" פרו-ישראלי. מי שמכיר היטב את ההיסטוריה יודע עד כמה המלך הזה ואנשיו בגדו בישראל. ישראל הרשמית בגדה בייעודו של הצבא.
כתרים רבים נקשרו לראשו של ראש הממשלה, מנחם בגין, אך אין כיום אדם אחד שפוי שאיננו מבין שראש הממשלה היה מחוץ לתמונת המלחמה. מעבר לידיעה על קיומה, מר בגין היה אולי האיש הממודר ביותר והתלוי לחלוטין בטוב לבם של שר הביטחון והרמטכ"ל לספר או לאו על המתרחש. לא תהיה זו הפרזה אם נקבע שכיום, לבטח היו רבים טוענים שהיה זה פוטש מתוכנן היטב. לפני 30 שנה קראו לכך הונאה.
בשיחה שקיימתי לפני מספר שנים עם אישיות בכירה למדי בממשלת בגין, וכיום שר בכיר בממשלת נתניהו, הוא אמר לי: "מלחמת לבנון הראשונה היא הממוסמכת ביותר, וכל ההחלטות על מהלכי המלחמה אושרו בממשלה". מאחר שמדובר באיש
זו הייתה השיטה. ראש הממשלה היה כה מנותק או מדווח בצורה כה שקרית עד כדי אימה. תמחיש זאת הדוגמה הבאה: לאחר כיבוש הבופור, אותו מבצר אימתני, טס בגין עם פמליה מכובדת, כולל אנשי תקשורת, למבצר.
כג'נטלמן פולני ידוע, הוא החליט לתת מתנה יקרה זו לרב-סרן הלבנוני סעד חדד. באותו המעמד הכריז אריק שרון שהבופור נכבש ללא אבדות. חייל שהשתתף בלחימה לא יכול היה לסבול את השקר וקרא: "מה אתכם? נהרגו כאן שישה מחברי. שישה מהסיירת!" לא בגין ולא שרון הגיבו.
אין לדעת אם שרון ידע את האמת. ברם ברור שבגין היה מחוץ לתמונה האמיתית. האם יש מעשים חמורים מאלה? התשובה כן. הנה: בגין טען כל הזמן שהסורים אינם מטרה במלחמה. אז אמר! בנאום מלא פתוס, אמר בגין את הדברים הבאים במליאת הכנסת, ב-8 ביוני, יומיים לאחר פרוץ המלחמה: "מעל בימה זו אני קורא לנשיא אסד להורות לצבא סוריה שלא לפגוע בחיילי ישראל, ואז לא יבולע להם כלל".
חד וברור. אלא שבאותו זמן שבגין נאם, הוא לא ידע שמטוסי חיל האוויר תוקפים שתי תחנות מכ"ם סוריות וחיילים רגליים של צה"ל עברו מזמן את 40 הק"מ והם נמצאים בתוך העיירה הסורית ג'זין. השתפכותו של מנחם בגין, עד כדי רפיסות ממש, בפני קציני צה"ל בכירים הייתה בעוכריו של האיש. הוא לא השכיל להבין מה תפקידו של מדינאי לעומת תפקידו של קצין במדים או בדימוס.
שלושים שנה אחרי אותה המלחמה, המזרח התיכון נראה מסובך יותר מאי-פעם:
• לבנון נשלטת על ידי חיזבאללה. פרדוקסלית, האויב המר הוא יציר כפיה של ישראל שסובב את גבו למולידו
• איראן יושבת על גבולה של ישראל באמצעות חיזבאללה
• סוריה מסובכת עד צוואר והסיכוי לשלום עמה נגוז
• הפלסטינים אינם יושבים בדרום לבנון אלא בעזה ויו"ש, כולל הנהגתם
• אלף קברים זועקים מדי יום על התמשכות המלחמה 17 שנה ו-363 ימים יותר מדי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם