הקשר הדרום אפריקאי
מה הקשר בין המשטר בטהרן לבין ממשלת דרום אפריקה? הסוד טמון במכרז להפעלת טלפונים ניידים, חשד כבד לשוחד והרבה נשק לא חוקי
סנוקר היה שם מובן מאליו. פוגעים בכדור אחד, והוא פוגע בכדור אחר. תומכים בתוכנית הגרעין באיראן, מקבלים חוזה של מיליארדים, מספקים נשק לא חוקי. וזו, לפי החשדות (שום דבר לא מאומת, כלום לא הוכח בבית המשפט), הייתה רק ההתחלה. אבל עדיף באמת לפתוח בהתחלה.
בסוף חודש מרס 2012 הוגשה תביעה יוצאת דופן לבית משפט אזרחי בוושינגטון, ארצות הברית. מגישת התביעה הייתה חברת הענק הטורקית טורקסל, שעוסקת בתקשורת ובעיקר בטלפונים סלולריים. הנתבעת הייתה חברת MTN, חברת ענק נוספת, דרום אפריקאית.
שתי החברות הן גופים מרשימים, אדירים. MTN בנתה את עצמה כסיפור הצלחה של דרום אפריקה אחרי האפרטהייד. חברה שלא הייתה נגועה בעידן הגזענות, עם שדרת הנהלה הקרובה במיוחד למפלגת הקונגרס שמובילה את דרום אפריקה. והעיקר: הצלחה עסקית יוצאת מהכלל, עם למעלה מ-170 מיליון מנויים ברחבי העולם והתמחות במה שמכונה "שווקים מתעוררים"; במקרה שלה, סוריה, אפגניסטן וגם איראן. איראן, בעצם, היא המחולל מאחורי התביעה.
הטענה של טורקסל הייתה פשוטה: בשנת 2004 היא זכתה במכרז ממשלתי להפוך להיות המפעיל הסלולרי השני באיראן. המשמעות הייתה כניסה לשוק כמעט ריק, שרק המתין לניצול עסקי. זמן קצר לאחר מכן החלו האיראנים להקשות על הטורקים בטיעונים שונים ומשונים. בדיעבד, התברר לטורקסל מה עמד מאחוריהם: MTN, שהפסידה , החליטה לפצוח במה שאחד ממנהליה הגדיר "מבצע סנוקר".
כהחלטה עסקית, החברה הדרום אפריקאית, הכל לכאורה ולפי טענות הטורקים, החליטה לעשות כל דבר, לשלם כל מחיר, לשחד את מי שצריך, כדי להפוך את ההחלטה. "זה השוק הבתולי האחרון", התפייט אחד ממנהלי MTN לכאורה באי-מייל פנימי. הם לא התכוונו לוותר.
כאן מתחילה התביעה לפרוש סיפור פנטסטי של שחיתות. ההתייעצות של החברה עם נציגיה בטהרן קבעה, באורח חד משמעי, כי דרושה החלטה ממשלתית בדרג הגבוה ביותר, דהיינו המנהיג הרוחני ובני ביתו, כדי להפוך את תוצאות המכרז. ודרושה מעורבות פוליטית עמוקה. כך מתחילים המסמכים המצורפים לתביעה לפרט כיצד זוהו מוקדי כוח. שגריר דרום אפריקה בטהרן, למשל, הוא שקידם את מועמדות MTN וקיבל לכאורה עבור שירותיו שוחד נאה של כמה מאות אלפי דולרים. גם סגן שר איראני היה מעורב בניסיונות הללו, וגם הוא זכה לתגמול.
אך התפנית המרשימה ביותר בלי ספק היא עניין תוכנית הגרעין האיראנית. בשלב מסוים מבהירים האיראנים כי עמדתה של דרום אפריקה בעניין הסנקציות האפשריות על מדינתם תהיה משמעותית בהדחת טורקסל לטובת MTN. מה אנחנו צריכים לעשות? שואלים נציגי MTN. לכל הצדדים ברור מעמדה של דרום אפריקה, מדינה שנחשבת כאחת ממנהיגות גוש המדינות הבלתי מזדהה. קול מוסרי, לכאורה. האיראנים מתנים את החוזה הסלולרי הענק בהצבעות ספציפיות במועצת הסוכנות לאנרגיה אטומית ובאו"ם.
נציגי החברה מבטיחים שהם יכולים לספק את הסחורה. כאות לרצון טוב, דרום אפריקה נמנעת בהצבעות קריטיות שעוסקות בסנקציות על איראן. ההצבעה האחרונה הייתה ב-24 בנובמבר 2005. כמה ימים לאחר מכן מקבלת MTN את החוזה הענק. היום יש לה למעלה מ-30 מיליון מנויים באיראן, והיד עוד נטויה. וסופרת את הכסף, כמובן.
בסידורה של הצבעה כזו היו מעורבים מספר גורמים
עד כדי כך, שעלי לרג'יאני, מקורבו החשוב ביותר של המנהיג הרוחני של איראן והיום יו"ר הפרלמנט, יצא בשליחותו לפגישה חשאית עם נשיא דרום אפריקה תאבו מבקי. הוא יצא לפרטוריה ב-2007 כדי להזכיר למבקי "הבטחות מסוימות" שניתנו ב-2004 כדי לקבל את הרישיון הסלולרי באיראן.
האיראנים זעמו, ובצדק. מעבר לתמיכה דיפלומטית מסוימת בתוכניתם הגרעינית, הדרום אפריקאים הבטיחו הרבה יותר - הליקופטרים, ציוד רדאר מתוחכם, קסדות אופטיות לטייסי קרב, תותחי הוביצר וגישה לתעשיות הביטחוניות המצוינות של דרום אפריקה וה"רפא"ל" שלהם - חברת דנל (DENEL). מיותר לציין שכל אספקה שכזו היא הפרה בוטה של סנקציות על הרפובליקה האיסלאמית, וזה היה ברור לכל הצדדים. הקוד שנבחר לתיאור הנשק: "הדגים".
לפי הטענות, MTN דאגה לשיגורו של שר הביטחון הדרום אפריקאי לטהרן, כדי לוודא את חתימתו של מזכר הבנות ביטחוני חשאי. לזעמם של האיראנים, כנראה שהדרום אפריקאים הפרו את הבטחתם. שוב ושוב מתריע הנציג של MTN בטהרן כי המשטר כועס על כך ששיתוף הפעולה הביטחוני איננו מתרחש, אף שהחברה כבר פועלת במדינה. עד כדי כך שבעוד המנהיג הרוחני שולח את לרג'יאני, הנשיא אחמדינג' אד משגר את שר החוץ מותאקי לפרטוריה כדי לקבל תשובות: מתי יגיע הנשק.
כל הסיפור הזה יכול היה להישמע כטענה מסחרית של חברת ענק טורקית בעלת דמיון מפותח. MTN מצדה, מכחישה הכל ובאופן מלא. טוענת שמדובר בתסכול של חברה שהפסידה, ומעלה עכשיו טענות סרק בבית המשפט.
יש לה רק בעיה אחת, לחברה הדרום אפריקאית: הנציג שלה בטהרן, כריס קילוואן, הוא שסיפק לכאורה את המסמכים לחברה הטורקית. במילים אחרות, האיש החשוב ביותר ב"מבצע סנוקר" ערק. והוא הביא איתו מסמכים, כולל מיילים שעליהם חתום מי שהיה מנכ"ל MTN. יחידת העילית של משטרת דרום אפריקה פתחה השבוע בחקירה רשמית.
הצבעתה של דרום אפריקה, בכל מקרה, לא העלתה ולא הורידה. הסנקציות עברו. הנשק כנראה לא סופק. אך מה ש-MTN עשו באיראן השפיע מאוד על עשרות מיליוני בני אדם. החברה המסחרית הדרום אפריקאית, זו שמייצגת את דרום אפריקה החדשה, המדינה שרוממות זכויות האדם העולמיות בגרונה, לקחה לעצמה שני שותפים: חברה ממשלתית איראנית שנחשבת לצינור להעברת טכנולוגיות אסורות לממסד הביטחוני באיראן ועמותה גדולה שהיא החזות הרשמית של משמרות המהפכה.
למעשה, פורמלית, יש למדינה האיראנית 51 אחוז בפרויקט הסלולרי הזה. עובדים ב-MTN מספרים איך זה מתנהל: קומה שלמה וחשאית שבה יושבים אנשי משמרות המהפכה והבסיג' הידועים לשמצה; הסכם סודי בין הדרום אפריקאים לאיראנים שמאפשר ציתות לטלפונים הסלולריים; וכמובן, מדי פעם ניגש אחד מהאיראנים ומבקש מידע מלא על מספר טלפון מסוים והדרום אפריקאים נותנים, ברצון. "זו קולגיאליות מקצועית", הסבירו בשעתו ב-MTN לעיתון דרום אפריקאי, "בכל זאת, אנחנו שותפים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם