חוק הסופרים: התערבות ממשלתית מוצדקת

אם הרגולטור מוצא לנכון להתערב במחיר הקוטג', קל וחומר שההתערבות מוצדקת כשמדובר בספרים. אם לאוצר ולהסתדרות אכפת משכר המינימום במשק, מדוע שלא ייהנה הסופר העברי משכר מינימום?

יהודה שרוני | 11/6/2012 9:18 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות: חוק הסופרים
דווקא ממשלת נתניהו הנאו-ליברלית, הדוגלת בכלכלה חופשית ובמעורבות מינימלית במגזר הפרטי, הביאה לעולם את אחת מהצעות החוק הנאורות.
 
שבוע הספר. הענף הריכוזי מאלץ את הסופרים להסתפק בפירורים
שבוע הספר. הענף הריכוזי מאלץ את הסופרים להסתפק בפירורים יהונתן שאול
שוק הספרים בישראל נשלט ברובו על ידי המגזר הפרטי (למעט הוצאות ספרים כמו הקיבוץ המאוחד או עם עובד). הצעת החוק החדשה מהווה לכאורה התערבות ברגל גסה ב"שוק החופשי", ב "מחירי הספרים" ו"בשכר הסופרים". אבל תפקידו של הרגולטור הוא להתערב במקרים שבהם ישנו כשל שוק, ובשביל זה הוא קיים.

מאז המחאה החברתית הרגולציה הישראלית אינה מחמיצה שום הזדמנות להתערב בנעשה במגזר העסקי, התערבות הכוללת את המערכת הפיננסית, שוק המזון, התעשייה, שוק העבודה ואפילו את תחום השכר.

רק בשבוע שעבר פורסמו המלצות ועדת קדמי שבמרכזן פתיחת שוק המזון הריכוזי לתחרות. הוועדה השתוקקה לגרום להורדת מחירים, שכן מחירי המזון בישראל גבוהים על-פי בדיקתה ב-10%-20% בהשוואה למחירים באירופה.

אז מדוע מתקבלת התערבות ללא שום ספקנות כשתוצאת כשל השוק היא מחירים מנופחים, אך כשהכשל הפוך וכולל מחירי רצפה כמו בשוק הספרים ההתערבות שנויה במחלוקת?

הכשל בתעשיית הספרים, וסליחה על המילה "תעשייה", מוסבר בריכוזיות הענף הכולל שתי רשתות שיווק שהינן גם הבעלים של הוצאות הספרים (להלן היצרנים), וחולשות על 80% מהשוק . לו תוצאת כשל זה היתה ניפוח מחירים, הממונה על ההגבלים דיוויד גילה היה מזנק ממקומו ומלמד את הדואופול לקח מר.

אז מדוע הוא שולל התערבות רגולטורית כשתוצאת כשל השוק היא מחירי רצפה הגוררים עיוותים נוספים? בישראל קיים חוק המונע ייבוא של מוצרים בהיצף שנועד להגן על התעשייה המקומית. שוק הספרים הישראלי סובל בפועל ממכירה בהיצף (ארבעה במאה), אך קורבן ההצפה הוא הוצאות הספרים המקומיות.

כשל השוק גורר את קיפוח פרנסתם של סופרים, והם נאלצים להסתפק בפירורים מהתמורה למכירת ספר. תוצאת לוואי נוספת היא דחיקתם מהמדפים של כותרים שלא נולדו בהוצאת הספרים הנכונה.

מזכיר לכם משהו? כןועדת קדמי ניתחה רק לפני שבוע את תוצאות התופעה השלילית של סדרני המדפים בסופרמרקטים והמליצה להעביר אותה מהעולם. זה צריך היה להיות גורל הסידורים בהוצאות הספרים.

אם הרגולטור מוצא לנכון להתערב במחיר הקוטג', קל וחומר שההתערבות מוצדקת כשמדובר בספרים. סופרים אינם רופאי שיניים או יצרני נעלי ריבוק מווייטנאם. אם לאוצר ולהסתדרות אכפת משכר המינימום במשק, מדוע שלא ייהנה הסופר העברי משכר מינימום?

כשל

השוק אילץ בסופו של דבר להבטיח את המחיר ההוגן באמצעות חקיקה. גם חובבי תרבות אחרים כמו קהל ההצגות או צרכני המוזיקה הקונצרניים נהנים ממחיר השווה לכל נפש בזכות הסבסוד.
יש המתייפחים ומזהירים שההתערבות הרגולטורית תפחית את מספר הספרים הנמכרים ותפגע בכיס הצרכנים והסופרים. על-פי ידיעתי, תולעי הספרים האמיתיות ימשיכו ליהנות מחוויית קריאת ספר גם אם מחירו 100 שקל, דבר שלא בטוח שאפשר לומר על חובבי הז'אנר "ארבע במאה".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יהודה שרוני

צילום: דעות

בוגר מדע המדינה ומוסמך במינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. חבר מערכת מעריב, העורך הכלכלי של העיתון ובעל טור בגלי צה"ל ובטלוויזיה

לכל הטורים של יהודה שרוני

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים