גם גבולות וגם ערכים
כמדינה יהודית המחוייבת לערכים יהודיים איננו יכולים להרשות לעצמנו לאטום את גבולותינו מפני מצוקתם של אוכלוסיות אחרות
הראשון מזכיר "כי עבד היית בארץ מצרים.." ומדגיש שההיסטוריה של עמנו מחייבת אותנו להיות רגישים לסבל הזולת ואחראים לבני אדם הסובלים מגורל דומה. לפיכך, הגבלת כניסת הפליטים לישראל והתנערות מאחריות לגורלם הינה בלתי נתפסת מבחינה מוסרית וחוטאת לעברנו הקולקטיבי.
השני רואה בהעצמת הקיום היהודי ערך עליון, לקח מרכזי מההיסטוריה למודת הסבל של העם היהודי. מדיניות כלפי הפליטים שאינה מקדשת ערך זה נתפסת כמנוגדת למטרת קיומה של מדינת ישראל וחוטאת גם היא לעברינו.
שני נרטיבים אלו פערו פער בין שני קצותיה של החברה הישראלית וגם הולידו מדיניות בלתי אפשרית ליישום. בקצוות כל צד בחר בנרטיב אחד בלבד ובהתאם: צד אחד דוגל במדיניות המחוייבת למקסם את טובת הפליטים, וצד שני רואה בכל פליט איום על קיומינו כמדינה יהודית. למרות העובדה שרוב הישראלים חשים מחויבים לשני הנרטיבים, אופן השילוב בין השניים מוליד כשל פוליטי ומוסרי גם יחד.
במקום למזג את שני הנרטיבים, כל אחד שולט בממלכה המיוחדת לו. הנרטיב הראשון, המקדש קיום ערכים, דומיננטי בגבול ומשקף אי-נחת מסגירת דלתינו בפני פליטים נרדפים. אלמלא התגברות האיום הביטחוני בדרום, ספק אם היו מקצים משאבים לאטימת הגבול. הנרטיב השני השתלט על המצפון והמדיניות בכל הקשור בטיפול בפליטים ברגע שהם מוצאים עצמם תחת חסותינו. רובנו מתעלמים מצרכיהם, ומתעוררים לקיומם רק כשאחד מהם עובר על החוק.
המציאות מחייבת אותנו לשלב בין שני הנרטיבים לכדי מדיניות אחידה. ערך הקיום מחייב מדיניות מושכלת על הגבול, וקיום ערכים צריך לעצב את מדיניותנו הפנימית. אנו מחויבים לאמוד את מידת הסיוע אותו אנו יכולים להגיש לפליטים על-פי היחס בין גודל אוכלוסייתה של מדינת ישראל לבין עוצמת המשבר ההומניטרי.
כמדינה יהודית המחויבת לקיום ערכים יהודיים, והחתומה על אמנת האו"ם בדבר מעמדם של פליטים, איננו יכולים להתחמק מאחריות ולאטום את אוזנינו ואת גבולותינו מפני מצוקתם של אחרים. כמדינה חזקה ומבוססת בעלת רוב יהודי מובהק, יש באפשרותנו לקלוט אלפי פליטים בשנה בלי להחליש את זהותנו הלאומית.
מאידך, בהתחשב בגודלה של מדינת ישראל ובערך המשך הקיום היהודי, המספר איננו בלתי מוגבל. עלינו לקבוע מדיניות ריאלית המכירה הן באחריותנו המוסרית-יהודית והן באחריותנו כלפי העם היהודי. כשמדיניות זאת תיקבע, יש לסלול דרך כניסה לזקוקים לכך גם באמצעות נציגויותינו בעולם.
מספר
איננו יכולים גם לקבל את הטיעון שיחס מוסרי ונדיב כלפי הפליטים יעודד אחרים לבוא בעקבותיהם. אם נשכיל למזג את שני הנרטיבים במלואם, מדיניות פליטים ברמה מוסרית עליונה לא רק שלא תחליש את זהותנו הלאומית, אלא אף תחזק אותה.
הציונות הכניסה את העם היהודי לזירה הפוליטית, על האתגרים, היתרונות וההזדמנויות הגלומות בה. שומה עלינו להגן הן על גבולותינו והן על זהותנו הלאומית. עם זאת, עלינו להבטיח שערכים יהודיים לא יעצבו את גבולות המדינה בלבד. הגענו לבשלות במדיניות החוץ והביטחון, עתה עלינו להגיע אליה גם בנוגע למדיניות הפנים. למען מטרה זו בדיוק הוקמה מדינת ישראל.
הרב ד"ר דניאל הרטמן הוא נשיא מכון שלום הרטמן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם