ישחקו הנערים לפנינו
האדישות כלפי האלימות שהפעילו צעירים מיצהר כלפי פצוע פלסטיני היא חמורה ומדאיגה. איפה היו ההורים, אוכפי החוק והתקשורת?
על פי תחקיר צה"ל, מיד לאחר הירי רצה קבוצת הנערים לעבר הפצוע, לכדה אותו וכפתה אותו. בשלב זה התברר שהפלסטיני לא נשא עליו נשק כלל. למרות זאת, הנערים החלו להכות אותו נמרצות.
בצהריים הוזעקו חיילי צה"ל למקום האירוע ומנעו מהנערים המכים להמשיך במעשיהם. על פי התחקיר, צה"ל הציל את הפצוע המוכה מלינץ', פשוטו כמשמעו. חובשים העניקו לו טיפול ראשוני בשטח והעבירו אותו אל בית החולים. פרטי האירוע הגיעו אל המשטרה וזו פתחה בחקירה. נשק כיתת הכוננות הוחרם.
והנערים המכים? דבר לא נעשה בהם. מצה"ל נמסרה התשובה השערורייתית הבאה: "הכוח עסק במניעת המשך החיכוך". על כן לא היה לו זמן, חשק, הבנה, רצון או עניין לעצור את הנערים ולדרוש מהם דין וחשבון על מעשיהם. להפחיד אותם בלילה או שניים במעצר, להטיף להם את מה שהיו אמורים לדעת מלכתחילה, שאדם פצוע, כל אדם, גם ערבי, גם נוצרי, גם אויב, נברא בצלם אלוהים.
הפוליטיקה מתגמדת
עתה מוזמנים תושבי יצהר, אנשי ימין קיצוני, מיכאל בן ארי או סתם כותבי טוקבקים ארסיים לצקצק בלשונם ולבטל את הטור מטעמים פוליטיים. הסיפור הגדול הזה שהפך לקטן וזניח בשולי החדשות מחריד אותי מההיבט האנושי והחינוכי בלבד.
מה לעשות, הפוליטיקה מתגמדת מול נערים רכים חובשי כיפה, שבמקום לקרוא ספר טוב בשבת קודש מעדיפים להרביץ לפצועים. מאבק הימין על השומרון המדמם ממש לא רלוונטי מול מעשה ברוטלי שיש בו גם אכזריות, גם עבירה על החוק, גם חילול השם ובעיקר עבירה על התורה.
עוד תלונה נדושה על היד הרכה של הצבא כלפי המתנחלים היא לא הסיפור פה. בתפר שבין יצהר לעוריף מהדהדת השאלה הגדולה מדוע נערים מבתים טובים, ממשפחות של אנשי חינוך, מאווירה דתית וערכית, מאמונה בתורה שכולה חמלה, חסד והיעדר אלימות, נקלעים בכלל לסיטואציות איומות כאלה.
כיצד ייתכן שקבוצת ילדים לוכדת אדם שירו בו זה עתה, מכה אותו על פצעיו ואין נער אחד מתוכה, שלא לדבר על המבוגרים ממול, שמוחה ועוצר את המעשה רק בגלל שמצפונו נוקפו, יהיו נטיותיו הפוליטיות אשר יהיו. נער תמים אמור להזדעזע מריח הדם ומזעקת פצוע המתחנן על נפשו. חינוך ראוי אמור לכוון להגיש עזרה או לפחות למנוע לינץ'.
הורים אמורים לשלוח את ילדיהם לשחק כדורגל או לשמוע שיעור בבית הכנסת. צבא אמור לעצור מתעללים, גם אם הם רכים בשנים. בית משפט צבאי אמור לדון אותם לעונש לצורך הרתעה. מערכת חינוך אמורה להתייחס למעשים כאלה בחומרה ובבושה. תקשורת אמורה לדווח על כך בכותרת ראשית. אנשי חינוך אמורים להצביע על הקשר המסוכן שבין שיתוף נערים בסכסוכים אלימים לחברה אלימה ואטומה. כשכל אלו חסרים, באמת אין צורך בעוד מערכת בחירות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם