המלך שלמה
אפשר ללהג עד מחר על מדונה או להתרגש מההגעה הצפויה של "רובים ושושנים", אבל הכישרון האמיתי נמצא כאן, בקיסריה
אנחנו יכולים להתרגש מכמות הבגדים שמדונה החליפה במופע (שבו לא בטוח שבכלל שרה באמת, למרות שבמקרה שלה זה כל כך לא חשוב), אך אני חושב שהפעם, למרות האולפנה, ואף שאני לא דורש לירות בסודנים, תסכימו איתי שבציפורן של שלמה ארצי ובזרת של סינגולדה יש יותר כישרון מכל הרובים והשושנים שיעטרו לכם את הקיץ.
אני יודע שבעמודי הדעות נהוג בדרך כלל להתפלסף על בעיות קיומיות כמו מופז לאן ולבני היכן, אבל אני רוצה לכמה דקות לקבל את תשומת הלב התרבותית שלכם: אפשר לאהוב את המוזיקה והמילים של ארצי, אפשר לחבב באופן חלקי. אני פעם חיבבתי ובבגרותי התאהבתי לגמרי ביוצר הענקי הזה.
אבל לא משנה איפה אתם בסקאלה של "אהבת שלמה", אי אפשר באמת להתווכח על היכולות הווירטואוזיות שלו כשואו-מן אבסולוטי, רגשן בלתי נלאה, להטוטן ענק שמצליח לקחת כמה אלפי ישראלים מרוטים ולהפוך אותם לקבוצה שמחה, פטריוטית אפילו לכמה דקות, אוהבת אדם, טבע ואהבה.
חוויה של פעם בחיים
טלטלה עזה עברנו אני ורעייתי בקיסריה במוצאי השבת האחרונה. ראיתי כבר מופעים גדולים מאלה, קטנים מאלה, אף פעם לא העיפו אותי באוויר רק כדי להחזיר אותי, אחרי כמעט שלוש שעות, לארץ חדשה.
אני מבין שהופעות מחו"ל הן מרגשות, כותב כאן איש שזכה לראות את אלטון ג'ון - לא באצטדיון המהביל והבלתי סימפטי ברמת גן, אלא בהיכל התרבות בתל אביב - שם חוויתי גם את בילי ג'ואל, גם את קלפטון ואפילו את ריי צ'ארלס, ינוח בשלום על משכבו. כולם טובים, כולם מגיעים, קצת מתחברים, קצת לא, קצת עצבניים, לפעמים לא, כולם אומרים יפה "גוד איבנינג תל אביב"
וממשיכים למופע בברלין.
חשוב לראות אותם, אבל מה ששלמה ארצי עושה עם ובשביל הקהל שלו - לא תפגשו אני חושש בשום במה. והוא לא לבד כמובן. איתו ניצבים 11 סנגורים מעולים, שכוללים הפעם את בנו יפה התואר והכישרון, שיעשו הכל (כפי שהמאסטרו בעצמו אומר בסוף) - באהבה כל כך גדולה.
וברקע כל זה, ניצב קיר הווידאו המפעים ביותר שתזכו לראות בהופעות רוק ובכלל. אז לכו להריח ניחוחות מחו"ל, אבל תעצרו דקה קודם (אם תשיגו כרטיסים, לא פשוט) באחת מה"קייסריות" האלה כדי לחטוף חוויה של פעם בחיים. האם אני אובייקטיבי? לא, אני עדיין בהיי.
הערה אחת קטנה:
השבוע ביקשתי מהבנק שלי אישור שאני מנהל שם חשבון. פשוט פתק קטן, שאותו הסכמתי לבוא לקחת בעצמי, שמאשר שהם גונבים ממני. סליחה, גובים ממני את כל מה שהם אוהבים לגבות. קיבלתי. לפני שקיבלתי הזהירה אותי הפקידה המעולה (ללא ציניות, באמת) שזה יעלה לי 55 שקלים (!) הפתק הזה.
הודעתי לה שתודיע למי שרוצה לדעת שמחר אני ורעייתי עוזבים לכיוון בנק שהוא פחות חבר אבל יותר שפוי. אחרי חצי שעה קיבלתי טלפון שאקבל החזר. ניסו. לא הצליחו. גם אתם, אל תעזו לוותר, זה לא שוד, זה שוד מזוין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם