אדיש ומאושר
עוני? מסתננים? תככים בצמרת השלטון? למי אכפת. הישראלים הולכים ומאבדים עניין בכל דבר שאינו נוגע להם באופן אישי
היפה והחנון, הראי של החברה צילום: דביר כחלון
הן מגלות חוסר עניין מוחלט כלפי כל מה שאינו כלול בתחומי העניין שלהן. הקהל בתוכנית מתבונן בהנאה משועשעת בעלמות האדישות לכל דבר שריח של השכלה כללית נודף ממנו, אך בפועל רבים מאוד מאתנו לוקים באותה תסמונת בדיוק: אדישות לנושאים חשובים ומרכזיים, הגם שהם בנפשנו ובנפש ילדינו ונכדינו.
הציבור, ברובו הגדול, אדיש לזיגזגים הפוליטיים של נבחריו שנעשים קבל עם ועדה ללא שמץ של בושה. הוא אדיש לשבטיות המפלגת וההרסנית הפושה בעם, פלגנות שהובילה לא פעם בעבר לחורבן ולקץ העצמאות המדינית של עם ישראל. הוא אדיש לתהליך אובדן הצביון היהודי של הגליל והנגב. אם אינו מתגורר בשכונות דרום תל אביב, לא מטרידה אותו במיוחד בעיית המסתננים מאפריקה ההולכת והופכת סכנה אסטרטגית למדינת העם היהודי.
הוא מגלה אדישות לשימוש הציני והסלקטיבי, כפול הסטנדרטים, שנעשה במושגים כמו "שלטון החוק" או "פגיעה בדמוקרטיה." הוא רוטן על חוסר הצדק באי השוויון בנטל השירות הצבאי, אך אינו יוצא באמת מאדישותו כדי להביא לתיקון המצב. הוא כועס לכאורה על השכר המופרז של מנהלי הבנקים והחברות ציבוריות שבהם מושקעים חסכונותיו וכספי הפנסיה שלו, אך למעשה הוא אדיש.
הוא אדיש לפער הבלתי נסבל בין עשירים לעניים בישראל (הגבוה בין מדינות ה-OECD). הוא גם אדיש לאלימות המשתוללת ברחובות אלא אם הוא עצמו נפגע. רוב הציבור אדיש לפרשיות הנחשפות בפניו בתקשורת, מהדרת נשים (מישהו עדיין זוכר?) עד מלחמת העולם בין לשכת שר הביטחון לבין לשכת הרמטכ"ל לשעבר.
הציבור, ברובו הגדול, חי לו בנחת את חייו הטובים והנהנתנים. גם הוא, כאותן נערות מתוכנית הטלוויזיה, מתעניין באמת במה רק במה שחשוב לו: דירה נאה, מכונית חדישה וחופשה
זולה בחו"ל. מה הפלא שבסקרי "מדד האושר" של האזרחים ישראל נמצאת במקום גבוה.
נכון, אנו זוכרים שבקיץ שעבר יצאו המוני אזרחים לרחובות למחאה חברתית. על מה? על יוקר הדירות ומחיר הקוטג.' השכבות החלשות באמת לא היו חלק מהמחאה וקולן כמעט לא נשמע בה. וחוץ מזה, המחאה דעכה חיש מהר. גם המוחים חזרו לאדישותם הרגועה. הציבור אדיש לא בגלל קהות חושים או אגואיזם. הוא פשוט אינו מאמין שניתן להביא לידי שינוי של ממש. משום כך הוא אדיש ומאושר.
הכותב הוא נציב שירות המדינה לשעבר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם