הזיכרון המעוות של הציבור לגבי לבנון
השיח הרווח בחברה הישראלית על מלחמת לבנון הראשונה שטוף בשתי שגיאות מרכזיות: הגדרת משך המלחמה והדיון על תוצאותיה
רפול בלבנון, המלחמה האסימטרית הראשונה צילום: ארכיון צהל ומערכת הביטחון
על פי כל היגיון של אדם סביר ניתן לראות את סיומה של מלחמת שלום הגליל ביוני ,1985 אז השלים צה"ל את יציאתו מלבנון על פי החלטת ממשלת המערך. מרגע זה אין יותר מלחמה. מדינת ישראל חדלה מכל מעורבות בנעשה בביירות ובשאר לבנון, והיא מאפשרת לסוריה להשתלט על לבנון, ואף להפעיל את חיל האוויר שלה נגד מטרות בביירות.
ישראל מרגע זה מתעניינת בדבר אחד - אבטחת הגבול שלה והגנה על יישובי הצפון. את זה היא עושה באמצעות רצועת ביטחון צרה בדרום לבנון. את עיקר הנטל של הרצועה הזו נושא צבא דרום לבנון, כאשר צה"ל מחזיק שם 12 מוצבים.
מ1985- עד 2000 מה שמתנהל בצפון הוא לוחמת ביטחון שוטף לאורך הגבול. בשום אופן לא מלחמה שהיא המשך לזו שהתחילה ב.1982- מי שאומר כך טועה ומטעה, ואיני רוצה לגלוש למניעיו. אגב, גם לפני מלחמת של"ג הייתה רצועת ביטחון באזור הדרומי של דרום לבנון. היא נקראה אד"ל, אזור דרום לבנון, תחת פיקודו של רס"ן סעד חדאד הנוצרי-לבנוני. צה"ל "טייל" שם חופשי. אפשר להתווכח אם היה צורך להקים מוצבים של צה"ל ברצועה, אבל להפוך את לוחמת הבט"ש להמשכה של מלחמת של"ג זה עיוות היסטורי ברור.
העיוות השני נוגע לתוצאות של של"ג. מרוב דיבורים על המחדלים והכישלונות והרעות של המלחמה, והיו גם היו כאלו, נשכח דבר אחד פעוט. צה"ל ניצח בה בסופו של דבר. באוויר - ההישג של השמדת טילי הקרקע-אוויר הסוריים היה בעל משמעות אסטרטגית מרחיקת לכת, הן ברמה האזורית והן ברמה העולמית; ביבשה - הכוח הלוחם של הפלסטינים בדרום לבנון רוסק, ואלו ששרדו נאלצו לעזוב את לבנון, ברובם הגדול.
זו הייתה המלחמה הראשונה של צה"ל נגד ארגון ולא נגד מדינה; זאת הייתה הפעם הראשונה שצה"ל נלחם במחנות הפליטים; זאת הייתה המלחמה האסימטרית הראשונה של צה"ל (בצד מלחמה קלאסית נגד הצבא הסורי בלבנון). וראה זה פלא, הוא
לא רק ניצח, אלא שהניצחון קיבל את הסמל המובהק שלו כאשר ערפאת עלה על הספינה האחרונה בנמל ביירות שהובילה את שרידי צבאו לקצוות העולם הערבי. השאריות הדלות שלהם הוחזרו ל"שטחים" במסגרת הסכם אוסלו.
דמיינו לעצמכם דבר דומה עם חמאס והנהגתו. אם יש דברים שמאפיינים את צה"ל של 1982 מול צה"ל במלחמת לבנון השנייה, הרי הם באים לידי בטוי בדברים הבאים של אלוף (במיל') דורון רובין: "עם החטיבה שלי עברתי 80 קילומטרים בארבעה ימים, בשטח הררי, והגעתי ליעד שנקבע לי, כביש דמשק-ביירות. במלחמת לבנון השנייה בקושי התקדמו כמה קילומטרים בלמעלה מ30- ימים בלי לדעת מה הוא היעד."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם