מרבד הכזבים
ביום שבו יידעו שנגמרה החגיגה, שישראל עצרה את האיוולת ושהמעטים שנכנסים הועברו לעיר אוהלים – יציאת אריתריאה וסודן תסתיים
הכותרות על המבצע, צריך לומר, עומדות ביחס הפוך למשמעות המעשית שלו. משום שמרגע שהתחיל "המבצע", עד גמר האיתור והאיסוף, כבר הגיעו לישראל הרבה יותר מסתננים. הקצב הוא של עשרות ביום. 500 בשבוע. 2,000 בחודש . עשרות אלפים בשנה. מצעד ללא סוף. ואותם אין עוצר. זה לא מרבד הקסמים. זה מרבד הכזבים.
יש רק פעולה אחת שיכולה להניב תוצאות. סגירת קו הגבול. לא "החזרה חמה", שאסורה לפי הדין, אלא חסימה של הגבול. אין צורך לחכות להשלמת הגדר, שלא ברור אם תביא סוף. יש צורך לעשות בדיוק מה שהאמריקאים )שמטיפים לנו מוסר ( עושים בגבול עם מקסיקו: חסימה. נכון שאין דבר כזה חסימה הרמטית. אבל אם לאמריקאים ולספרדים וליוונים מותר, גם לישראל מותר.
זה אומר לנקוט את האמצעים שנוקט כל צבא כאשר מישהו מנסה לחדור דרך הגבול. אין צורך לבצע החזרה. יש צורך למנוע כניסה. זה מה שמדינה אמורה לעשות. ואם אין זכות לישראל לחסום את הגבול, אין לה גם זכות להקים גדר. אם נהיה ברורים יותר, אז מדינה ללא גבולות היא מדינה שאין לה ריבונות. אנחנו עדיין לא שם. כשההפקרות הופכת למדיניות, אנחנו מתקרבים לשם.
קוסמטיקה לא מספיקה פה
יש מיליונים - נחזור ונאמר: מיליונים - שהוחזרו לחבלים שונים בסודן. רבים מהם הוחזרו בסיוע סוכנויות האו"ם. הם אינם יכולים לחזור מישראל רק משום שהם היו בישראל, שנחשבת מדינה עוינת. כך שהדרך היחידה להפסיק את הברדק היא למנוע את כניסתם של ההמונים הללו לישראל. כל עוד הם במצרים, הם יכולים לחזור לסודן. מרגע שהם בישראל, הם זוכים לחסינות. הסיפור עם האריתריאים אינו שונה בהרבה: מרגע שהם נחשפו לדמוקרטיה, הם הופכים לבלתי רצויים במשטר העריצות ששולט בארצם.
כך או כך, הגיע הזמן שקובעי המדיניות יבינו שהנהירה לישראל היא פועל יוצא של תנאים מצוינים כאן. יחסית כמובן. כאשר המפכ"ל מבקש לאפשר
להם לעבוד, הוא טועה ומטעה. טועה, משום שמותר להם לעבוד; ומטעה, משום שכך הוא מאותת לעוד עשרות אלפים שכדאי לבוא.
ביום שבו הם יידעו שהחגיגה הסתיימה, שהגבול סגור, שישראל עוצרת את האיוולת ושהבודדים שנכנסים מצויים במחנה אוהלים, בתנאים קצת פחות נעימים - זה יגיע במהירות 3G לחברים ולבני המשפחה שבדרך. יציאת אריתריאה וסודן ומצרים תגיע לצמצומה, אם לא לסיומה.
כך שזה בסדר גמור שישראל מלקטת בימים אלה את הדרום-סודנים. במקרה הטוב, ולאחר עבודה מאומצת, תגיע ישראל למכסה של עשרה ימי הסתננות. אלא שאת מה שצריך לעשות, ממשלת ישראל אינה עושה. והגיע הזמן לעשייה אמיתית. לא לקוסמטיקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם