לאלץ את הילדים לקרוא
חוק הספרים לא שווה את הוויכוח, בעיקר משום שהולך ופוחת הדור שמעוניין לקרוא ספר. הילדים של היום רק רוצים לגעת במסכים
הילדים מעדיפים את המסכים ap
לאחר סדרה של תשובות מביכות במקצת ("סודות הכדורגל של נועם" מאת שמעון גרשון) מתמקדת המצלמה בפניו של אחד השחקנים, שמביט בה במבט כעוס ומבולבל כאילו התבקש לפצח את תורת היחסות. אחרי כמה שניות של הלם, חיוך גדול עולה על שפתיו של הכדורגלן. ויש גם תשובה: "דפי זהב."
את הילד שלי בן העשר התשובה הזאת מאוד הצחיקה. "איזה תותח," הוא פלט והלך לשחק פוקר במחשב. אותי היא דווקא העציבה וגם הדאיגה ובעיקר חיזקה את התחושה שבניגוד לדבריו של ראש ממשלתנו המגובס, "עם הספר" כבר מזמן איננו כזה, ואולי מצבנו איננו גרוע משאר העמים, אבל הוא לבטח איננו טוב מהם. עוד מסקנה מתבקשת היא שאנחנו מגדלים דור של בורים שהדבר היחיד שמעניין אותם הוא לגעת בכל מיני מסכים ולהשמיד יצורים, ואם הם לא יתיישבו מיד ויתחילו לקרוא - מצבם יהיה רע ומר.
אולי בשל כל זה הוויכוח על חוק הסופרים קצת מפריע לי. כן, בטח, גם אני חושב שאחת האינדיקציות למדינה מתוקנת היא שאמנים יוכלו להתפרנס בה בכבוד. אני בהחלט סבור שסופרות מסוגן של שהרה בלאו או תמר גלבץ, שפרסמו לאחרונה ספרים מרגשים ויפים, חייבות להיות משוחררות ממצוקות כלכליות לכל ימי חייהן, וגם אני הזלתי דמעה כשקראתי את הראיון המרגש עם אורלי קסטל-בלום שפורסם במעריב לפני כמה חודשים. ובכל זאת, אני חושב שזאת לא ממש הבעיה כאן - אנשים כותבים ומוכשרים יש פה בשפע. הבעיה היא שהולכים ופוחתים יצורי האנוש שיש להם עניין לקרוא את מה שיש להם לכתוב.
ורק כדי להסיר איזה ספק, נזכיר שקריאה היא עדיין הדרך היחידה של ילדכם לפתח את דמיונו, להעשיר את השכלתו, להרחיב את אופקיו ולהפוך לבן אדם מוצלח יותר. אם אתם מביטים באיזו דמות מוצלחת בטלוויזיה, באיזו אילנה דיין, או עדה יונת, ורוצים שהילד שלכם גם יהיה כזה, אז כדאי שתזכרו שהן הגיעו לשם בזכות אלפי שעות של קריאת ספרים בלתי פוסקת. וזו פשוט עובדה: תנו לילד שלכם את מארק טוויין, ויקטור הוגו או אפילו גלילה רון-פדר, והם יהפכו לאנשים טובים יותר.
העניין הוא שאם תגידו להם לעשות את זה, הם בטח יביטו בכם באותו מבט חלול ושוב ירוצו לגעת
במסכים. לכן במקום חוק ספרים צריך להתחיל לחוקק כאן חוקים שיאלצו ילדים לקרוא ספרים. אפשר, למשל, לחייב את כל נבחרות הספורט של ישראל להכריח את הילדים לקרוא. מי שלא סיים את "אליפים," לא יוכל לפתוח בהרכב בשבת.
מי שלא קרא את "חיית החושך," לא יצטרף למחנה האימונים באירופה. וכך הלאה. גם בבתי הספר. רוצים טיול שנתי? תקראו ספרים. וגם בבית כמובן. אנחנו פשוט חייבים להכריח את הילדים שלנו לקרוא, אחרת דפי הזהב שלנו יהפכו לספר זיכרון עצוב על עם של טיפשים שפעם אהב לקרוא ספרים והיום מעדיף לחסל יצורים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם