קמפיין הגירוש
גם מי שמסכים עם מטרות הרחקת הזרים חייב להבין שבחירת השם "חוזרים הביתה" למבצע מרמזת על כניעה מוחלטת של המוסר למכבסת המילים
יום שישי בצהריים, חייל עייף שמוט ראש, האוטובוס עוצר בכניסה למושב, החייל העייף צועד לביתו. בבית: אמא, רכונה על סירי התבשילים שהוא כל כך אוהב, מסתובבת לקראתו, מחבקת. החייל העייף נושק לראשה, מתפנה לחבק את אחיו הקטן ואת הגולדן רטריבר המשפחתי. אבא, כסוף השיער בבגדי העבודה עוצר את הטרקטור בכניסה, טופח על שכם הבן, כולם מחייכים בשיניים צחורות.
ברקע אריק איינשטיין שר כמה טוב לראות אותו שוב, חבילת חציר מבהיקה ברקע, קצה של דמעה, כמה טוב שבא הביתה.
קאט.
כשאתם שומעים "חוזרים הביתה", אתם חושבים הרבה דברים טובים. החזרה מהטיול הראשון בתנועה, מדרום אמריקה, מהמלחמה. "חוזרים הביתה" משלב נוסטלגיה נעימה של ישראליות ישנה, כמו פרוסת לחם טרייה, ממתינה למרק של אמא.
אתם בטח לא חושבים על גירוש בהתראה של יומיים, על מבצעי מעצר, על "נמצא אותם בכל חור שבו יתחבאו". אתם לא חושבים על ילד שנקרע מחבריו ועל אהוב שנותק מאהובתו וזה נורמלי.
ככה מייצרים "שיחדש". בדיוק לכך כיוון ג'ורג' אורוול ב-"1984" כאשר הדגים מה קורה כששפה משנה משמעותה על מנת לייצר שטיפת מוח - הוא קרה לזה newspeak ובעברית - "שיחדש".
גם מי שמסכים עם מטרות הגירוש (ואני בתוכם) חייב לעצור רגע, ולהבין שבחירת השם למבצע הזה מרמזת על כניעה מוחלטת של המוסר לאלוהי השיחדש, לאדוני מכבסת המילים ולבוני תפיסת המציאות.
מישהו חכם, אולי חכם מדי, ישב במשרדו וניסה לבנות קמפיין חיובי למבצע הגירוש. הוא ביקש לפרוט על נימי הישראליות הממלכתית, כי אין דבר שעובד עלינו טוב יותר מזה, כפי שיעידו הקמפיינים האחרונים של תנובה, סלקום, אורנג' ובעצם מי לא.
הוא חשב לעצמו שכבר יצאנו למלחמה
לא, יועץ תקשורת יקר. לא הכל קטן עלינו ועדיין לא הפכנו לבובות. כבר התרגלנו שמשקרים לנו, התרגלנו שמשתינים עלינו. זה בסדר, אף אחד לא מתרגש מזה. אבל להשתין על הפנים, ואז להבהיר לנו כמה הגשם טוב לאיכרים?
ב-1984 טבע אורוול את הביטוי "חושבפשע" לכל הרהור הנוגד את מטרות המפלגה, לשם עדיין לא הגענו, אבל "חוזרים הביתה" הוא צעד בכיוון.
השלב הבא ביצירת השיחדש כבר כאן. מחר בבוקר יקראו להעלאת מסים "מבצע נותנים לך יותר" (מה שנכון אם קוראים לך אריסון), להעלאה במחירי הדלק יקראו "הוזלת החלק היחסי של הדיור בסל ההוצאות המשפחתי" ולהעלאה במחירי הדיור יקראו "השבחת ערכי נכסים".
אנחנו חיים במדינה שהדמוקרטיה היא נשמת אפה, ולפעמים בדמוקרטיה צריך לומר את האמת, בלי לייפות, בלי לייחצן ומבלי להעביר את פעילות הממשלה דרך מסנני הקריאטיב. אנחנו שולחים מהגרי עבודה לארצות המוצא כי צריך ואין ברירה.
שר הפנים צריך לתפוס לשיחה צפופה את המישהו החכם מדי שהגה את השם הנורא של המבצע, ולהסביר לו ש"אנחנו נאלצים לשחרר אותך מתפקידך", לא רק נשמע כמו בעיטה בישבן ונראה כמו בעיטה בישבן, אלא גם מרגיש כמו בעיטה בישבן.
הכותב הוא משפטן ואיש חינוך
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם