בזכות הרעיון הישראלי: להציל באמת את נמו
קהל הזאטוטים שצפה בסרט האנימציה "מחפשים את נמו", בכיכובו של דג הליצן (שושנון), רצה בדיוק אחד כזה באקווריום שלו. חוקרים ממכון וולקני עלו על פטנט עולמי שמגן על הדג מפני הכחדה
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
באופן פרדוקסלי לא פחות, דווקא בישראל, הרחק מחופי אוסטרליה, אינדונזיה, תאילנד והפיליפינים, שבהם חי דג הליצן (שושנון) המגלם את נמו, מצאו חוקרים ממכון וולקני פטנט עולמי המסייע להישרדותו של הדג החבוט, שחווה מסע מציאותי רצוף תלאות שהתחיל עם פרסומו של הסרט.
כזכור הסרט עוקב אחר מרלין, אביו של נמו, שעבר טראומה: אשתו ורוב ילדיו נטרפו בידי ברקודה אימתנית. נמו, שנותר בנו יחידו, מאס באביו "הפולני" שהגן עליו מכל משמר וסירב להרפות ממנו והחליט לברוח מהבית. מרלין הפחדן, שמעולם לא עזב את ביתו, יוצא למסע חיפושים אמיץ באוקיינוס הרחב, נחוש למצוא את נמו.
◄הדגים מעדיפים שמורות טבע ימיות
◄כמו דג במים: מנסים להשיב את הבינון דורי
◄צפוף באקווריום: הדגים בשבי נמצאים במצוקה
"כוונת הסרט היתה למנוע הרס ופגיעה באזור מחייתם הטבעי של הדגים, אבל הוא הביא לתוצאה הפוכה", מסביר פרופ' שנאן הרפז ממכון וולקני, השייך למשרד החקלאות, אשר עומד מאחורי הגילוי העולמי החדש. "כל ילד קטן שראה את הסרט רצה שיהיה בבית שלו דג נוי בדיוק כמו נמו. אז התחילו ניסיונות לתפוס דגי נוי ימיים באזורי מחייתם הטבעית. מכיוון שקשה לתפוס אותם התחילו דייגים לפזר רעל; באמצעותו הם טשטשו את הדגים ואז הצילו בהחייאה את אלה שהיו מעוניינים בהם. כך נוצר מצב שבו כנגד כל דג שנבחר לשיווק נותרו כמעט 1,000 דגים למות בים מהרעלה".
דג השושנון גדל סמוך לשושנות הים ולשוניות האלמוגים, והציד המסיבי שלו גרם לסביבתו נזק קשה. עד היום הוא מבוקש מאוד בקרב הצרכנים הטובים ביותר בעולם - הילדים. אלה דגי הנוי העיקריים הנמכרים בתעשיית דגי הנוי הימיים, ומספרם מהווה 50% מנתח השוק הזה.
בישראל זיהו את הפוטנציאל העסקיי שהציע נמו בעל כורחו, ולפני עשור החלו מגדלי דגים, בעיקר מהערבה, לגדל אותו בבריכות מלאכותיות. הצעד עשה טוב גם לבתי הגידול הטבעיים של נמו, כי הוא הפחית את לחץ הדיג באוקיינוסים. ואולם, גידולו בערבה היה מורכב, לא רק בשל העלות הגבוה הכרוכה בחיקוי בית הגידול הטבעי של נמו דרך יציקת מים מזוקקים על מלח שמקורו מייבוש מי ים, אלא גם בגלל עלות סילוק המים המליחים בגמר השימוש מהערבה הרחוקה ועד לחופי הים הישראליים.
אז נכנסו לתמונה חוקרי מכון וולקני. הם היו צריכים לערוך מחקר במשך חודשים ארוכים על מנת לבדוק אם המתקנים המתפילים מי תהום מליחים בערבה הם אכן מה שנמו חלם עליו. "בהתפלה נוצרים מים בעלי ריכוז מלחים גבוה מאוד - פי שלושה מהריכוז במים המליחים הנשאבים בקידוחי מי התהום בערבה. המים הללו, המכונים מי רכז, מהווים כמעט 30% מכלל המים הנכנסים לתהליך ההתפלה", מסביר פרופ' הרפז. "המחקר שלנו בדק אם ניתן לגדל את דגי הנוי הימיים במי הרכז".
המחקר הצביע בסופו על תוצאות מעודדות, שלפיהן ניתן למחזר את מי הרכז של מתקני ההתפלה ולהשתמש בהם לפני סילוקם לים המלח לצורך הגידול המלאכותי של דג הליצן. הגילוי יפחית בעשרות אחוזים את עלויות הגידול המלאכותי של דג הנוי המבוקש, והפצתו ברחבי העולם עשויה להרחיב את שוק הגידול המלאכותי של הדג בעולם וכך לצמצם את הפגיעה בשוניות האלמוגים ואת סיכויי ההכחדה של נמו האהוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם