מה רוצה לינדנשטראוס?
למרות הטעויות, מבצע לכידת המרמרה היה מוצלח. ראוי לבדוק מדוע מבקר המדינה חושב שחקירת האירוע היא עניינו
על פי נתונים המתפרסמים ב"מגזין המזרח התיכון", תשעת הרוגי האירוע הצטרפו באותו חודש ל-2,246 הרוגים במסגרת אלימות וטרור איסלאמיים. בפקיסטן נהרגו 764, בסודן 420, בעיראק 285, באפגניסטן 249, בסומליה 169, בטורקיה עצמה, במסגרת הסכסוך עם הכורדים, 73. והיו עוד.
לפיכך, ברור כי הגינוי הבינלאומי הצבוע הוא בלתי נמנע, שכן הוא אינו נובע מאופי הפעולה או ממספר ההרוגים, אלא מוכן מראש. משלה את עצמו מי שטוען כי המשבר עם טורקיה נגרם כתוצאה מהמשט. האמת היא הפוכה: ארדואן רצה להחריף משבר קיים, ולכן שלח את המאווי מרמרה.
האם היו טעויות ובעיות בהערכה, במודיעין, בטקטיקה ובשיתוף הפעולה בין גופי המדינה? כמובן. ברור לכולם כי יש להפיק לקחים טקטיים ומערכתיים, בעיקר בשאלת סיכון החיילים. גופי המדינה והצבא אכן עושים זאת. אבל הטעויות אינן נוראיות. הן במסגרת טווח הטעות הסביר.
האתגר היה ייחודי ומורכב, וההתמודדות איתו נעשתה בפעם הראשונה. תומכי הסרת הסגר על עזה טענו אז כי מדובר באיום אסטרטגי, שיהיו הרבה משטים ושלא נוכל לעצור את כולם. לפי מדד זה, השנתיים שחלפו הוכיחו כי ההתמודדות הצליחה. המשט השני נכשל. מדינות זרות מסייעות לישראל במניעת משטים נוספים.
תהליך קבלת החלטות פגום
הנזק התדמיתי שנוצר לישראל בטל בשישים. באירופה, בארצות האיסלאם ובגופים לזכויות אדם הזדעזעו כמובן עד עמקי נשמתם, אך העולם הבין כי הופעל כוח מידתי - די כדי לעצור את המשט וליצור הרתעה, אך ללא פגיעה בחפים מפשע.
כל זה נאמר כדי לתמוה: מה מחפש כאן מבקר המדינה? מדוע השקיע המבקר את כספי משלם המסים ואת משאביו בתחקור נוסף של מבצע שהצליח? וזאת אף שאין לו, או לאף אחד אחר, מושג כיצד "נכון" לעצור משטי מחאה. מדוע הוא משוכנע שדווקא הוא, החסר לחלוטין ניסיון מעשי, מבין ב"תהליכי קבלת ההחלטות" של קברניטינו? האם לא היה ראוי להותיר את זירת ה"ביקורת על המדינה" בעניין זה לבית המשפט, לעיתונות, לאקדמיה, לעמותות השמאל הרבות,
לוועדת הבדיקה, לצבא ולממשלה?
לא. ברוח האקטיביזם הנושבת בכל חלקה משפטית-ביורוקרטית בישראל, גם המבקר מחליט מה, למה ואיך לבקר. יש לשים קץ לבזבוז. על רשויות השלטון לבחון אם ראוי להפקיד כספי ציבור בידי מבקר המדינה כדי שיעסוק במבצעים מוצלחים ובנושאים שבהם אין לו שום יתרון על פני הממשלה והצבא.
זאת בעיקר לנוכח העובדה שהללו מפיקים לקחים בכוחות עצמם במהירות, ביעילות ובמקצועיות רבות יותר. דווקא תהליך קבלת ההחלטות של המבקר עצמו נראה פגום. אם יש כאן "מחדל", הרי זה הבזבוז המרגיז של משאבי מדינה על תחקיר מיותר, שתפקידו העיקרי הוא לנפח את האגו, את הדימוי התקשורתי ואת התקציב של משרד מבקר המדינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם