סוף העולם שמאלה

אראל סג"ל, לידיעתך: אם תשתלח בשמאל העולמי, זו לא תהיה יותר מאשר בריחה מהתמודדות עם הבעיות של ההתנהלות הישראלית

רונן טל | 18/6/2012 5:23 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
במאמר שפרסם כאן לאחרונה ("הכותל המערבי", 14.6) תקף אראל סג"ל את השמאל העולמי הנגוע, לדבריו, "בטמטום, בצדקנות, בהתחסדות ובצביעות". בעוד פעילי השמאל ממשיכים להוקיע את ארצות הברית וישראל - השטן הגדול והשטן הקטן - הם שותקים מול האלימות הרצחנית שמפעיל בשאר אסד נגד בני עמו בסוריה.

סג"ל מאשים בכך את השיח הפוסט-מודרניסטי המעוות שהשתלט על השמאל המערבי ומתמקד בשני ענפים מייצגים שלו: הפמיניזם והאוריינטליזם. את ארגוני הנשים מתאר סג"ל במשפט "פמיניסטיות שמתנגדות לגילוח בתי שחי מסיבות אידיאולוגיות", ומתמקד בטענתן של כמה פעילות רדיקליות שלפיה הטילים האמריקאיים שהוצבו על אדמת אירופה בשנות המלחמה הקרה היו מעוצבים בצורת איברי מין זכריים.

אני מאמין שאפילו האידיאולוגים המובהקים של הימין, אם יסכימו להיות ישרים עם עצמם, יודו שהתנועה הפמיניסטית עשתה הרבה יותר מאשר להתלונן נגד האסתטיקה של נשק להשמדה המונית או למסד שגרת היגיינה לקויה.

כמעט מביך להזכיר לסג"ל שללא המאבק הפמיניסטי, לא היו בנמצא מקלטים לנשים מוכות ולנפגעות אונס, הטרדה מינית לא הייתה נכנסת לספר החוקים, ואנשים כמו משה קצב וחנן גולדבלט היו ממשיכים לנהל את חיי המין הסוערים שלהם באין מפריע.

בזכות הפעילות הפמיניסטיות נולד הרעיון המופרך לזמנו ששכרן של נשים יושווה לזה של גברים באותם תפקידים (מאבק שעדיין רחוק מסיום). אני חושד שסג"ל יודע את כל אלה, מה שהופך את טיעוניו למפגן ציני של אופורטוניזם אינטלקטואלי.

אותו דבר לגבי הביקורת שלו על האוריינטליזם מבית מדרשו של אדוארד סעיד, שאותו הוא רואה כתעמולה שמספקת למדינות ערב "גושפנקה אקדמית לפתולוגיה של בכיינות קורבנות כרונית". להבדיל ממה שהוא אומר, גורמים שונים במערב, כולל בשמאל, לא מהססים לירות חצי ביקורת לעבר המשטרים במדינות הערביות, היחס שלהם כלפי נשים והמצב העגום של זכויות האדם במדינות אלו.

הטענה שכל העוולות שמתרחשות במדינות האלה מוצאות את הצדקתן באמצעות הביקורת של השמאל האקדמי היא מגוחכת. מן הסתם בשאר אסד מוצא לעצמו שפע של הצדקות לרצח העם שהוא
מבצע; קשה להאמין שהגותו של סעיד היא אחת מהן.

יש הרבה טיעונים לגיטימיים שאפשר להעלות נגד השמאל הרדיקלי במדינות המערב. לעתים קרובות הביקורת נגד ישראל, כאשר היא שוללת את עצם הלגיטימיות של קיומה, היא אכן כסות מעודכנת לאנטישמיות ישנה. ההתייצבות האוטומטית של חלקים בשמאל הזה לצד מדינות ומנהיגים איסלאמיים היא לא פעם גלגול עכשווי של סטליניזם בולשביקי. אבל האם את כל מה שקורה אצלנו ואת הביקורת שמוטחת בנו ניתן לתלות בלעדית בחטאי השמאל הזה?

כשסג"ל מאשים את השמאל הבינלאומי באחריות לכל בעיותיה של ישראל, הוא מעניק לה את האליבי שסעיד, לפי גרסתו, נותן למדינות המוסלמיות ונוהג באותה בכיינות קורבנית כרונית שהוא מייחס לאחרים: מבחינתו, אנחנו לא אשמים בכלום, אנחנו תמיד צודקים, אין לנו אחריות לשום דבר שמתחולל אצלנו - זה הכל השמאלנים הנאורים במערב. הם ונשותיהם שמסרבות לגלח את בית השחי.
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

רונן טל

צילום: ראובן קסטרו

סגן עורך "סופשבוע"

לכל הטורים של רונן טל

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים