בשם הרב
הצעתו של נציג הרבנות הראשית, לפיה סמכות ההחלטה על תרומת איברים תועבר לבתי דין רבניים, מעידה על הפער בין תפיסות הלכתיות מיושנות ובין התרבות הישראלית המודרנית
ייתכן שהרב ערוסי חושב שהצעתו מהפכנית ותסייע להגדיל את כמות התרומות וההשתלות בישראל. אולם מאחורי כסות התועלת הציבורית של ההצעה, מסתתרת עדות לפער העצום בין תפישות עולם היררכיות-סמכותניות המקובלות בקרב הרבנות האורתודוקסית לבין התרבות היהודית בישראל.
לבטח אינני בקיא בהלכה היהודית כמו הוגה ההצעה, אך אני מבין דבר-מה באופי ההתפלפלות הפרשנית של טקסטים, ואני גם מבין דבר או שניים בתרבות היהודית המודרנית – זו שאליה אני משתייך.
לטענת הרב, ההיגיון העומד מאחורי הצעתו הוא שהבעלות על גופו של אדם איננה שלו אלא של הבורא, ולפיכך אין לו לאדם סמכות לקבל החלטה על תרומת איבריו לאחר מותו. אולם לשיטתו של הרב, כמה מפתיע, בהיעדר התגלות אלוהית, מי שלבסוף מקבל את סמכות ההכרעה איננו האל כי אם שליחיו עלי אדמות – הלוא הם הרבנים.
ניתן כמובן להציע פרשנויות שונות למקורות
האופן המסוים שבו מפרש הרב ערוסי את המקורות היהודיים נובע מתוך בחירה – בחירתו שלו כמובן. מרחב הבחירה שלו נשמר, אך שלנו הולך ונעלם. הוא – יכול לבחור; אנחנו – בקרוב כבר לא.
אין זו מקריות גרידא, שבקצה מסכת הפרשנות של הרב ניצב בית דין רבני היושב בתוך בית חולים ומחליט עבור כולנו – בני האדם שנבראו בצלם אלוהים אך חיים ומתים בצל הטפשות – אם ראוי לתרום את איברינו כדי להציל נפשו של אדם אחר.
לא הפרט בחייו ולא משפחתו, אלא רבנים ופוסקים יחליטו עבור כולנו אם להתיר נתינה והצלת חיים ואם לאו מאחר שאנו, בני האדם הפשוטים, איננו מסוגלים להתרומם לשגב האלוהי שבו הם שוכנים. במאמר מוסגר, הס מלהזכיר את התקנים, הכבוד והכסף להם יזכו אותם רבנים מורמים מעם.
הצעתו של הרב ערוסי מגיעה מתוך עולם הרבנות האורתודוקסית, אך היא מנותקת ניתוק בן דורות ממורכבותה של היהדות בישראל המודרנית. מקורות ההשראה של זו האחרונה אינם מצטמצמים לפרשנות סמכותנית של טקסטים יהודיים.
עולמו הערכי של היהודי המודרני מגוון ושואב השראה ממעיינות חכמה שונים: מפרשנות מתקדמת של הטקסטים המסורתיים, מתפישת האדם כיצור תבוני ואוטונומי, ממושגים פוליטיים של זכויות ומרחב פרטי ומתפישות עולם פלורליסטיות של פילוסופיית המערב.
בראיון לתוכנית "מה בוער" בגלי צה"ל הקפיד הרב ערוסי לציין שבשלב זה ההצעה שלו נועדה לאזני קהל הרבנים והפוסקים, כיוון שהציבור הרחב עדיין לא בשל להבין אותה.
על אותו משקל, אולי כדאי שגם אני אוסיף הסתייגות למאמר זה ואציין שהוא נועד בעיקרו עבור הציבור התבוני בישראל, אך לא עבור אותם רבנים, שכנראה אינם בשלים עדיין להתעמת עם המציאות המורכבת של היהדות בעידן המודרני.
אני מייחל ליום שבו הרב ערוסי יבשיל להבין שהניסיונות שלו ושל רבנים שונים להפוך את כולנו לעדת שוטים צייתנים משיגים בעיקר את התוצאה ההפוכה: הם מלמדים אותנו את ההשלכות ההרסניות של הקניית סמכות כלשהי לאנשים הטוענים לבלעדיות על פרשנותו של רצון האל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם