שקר הקשר
קביעתו של רזי ברקאי שחלק מהתקשורת קשרה קשר נגד נתניהו היא טועה ומטעה. הקשר האמיתי הוא של רה"מ נגד התקשורת החופשית
התבלבל קצת, רזי. המשפט הנכון הוא משפט הפוך לגמרי: בנימין נתניהו קשר קשר נגד התקשורת החופשית בישראל. זוהי עובדה. זהו ראש הממשלה הראשון ששליחיו ניסו לסגור שתי תחנות טלוויזיה (ביניהן זו שמשדרת את "תיק תקשורת") כדי לפגוע בעיתונאים שמועסקים בהן.
נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון שיש לו עיתון משלו, הוצאה משפחתית, שמחולק בחינם במאות אלפי עותקים לכל דורש וגם למי שלא).
בישראל 2012 אי אפשר לשדר תחקיר נגד נתניהו, גם לא נגד פטרונו אהוד ברק, בשום ערוץ תקשורת ממלכתי. שליטתו בערוץ הראשון, ב"קול ישראל" ובמידה מסוימת גם בגלי צה"ל (באמצעות אהוד ברק) הינה חסרת תקדים.
קני ההתנגדות של התקשורת העצמאית הולכים ונחלשים כל הזמן תחת לחץ כבד, דורסני, של נתניהו; אם בעצמו ואם באמצעות נציגיו השונים, כולל מיליארדרים זרים שמוכנים להשקיע מאות מיליונים (ומשקיעים) כדי לספק לו אמצעי תעמולה להמונים, שגם שוטף את מוחותיהם וגם מייבש, במקביל, את אלה שעדיין מנסים למלא את התפקיד החיוני של התקשורת שהוא, למי ששכח, להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, הכלב שאמור לנבוח ולנשוך כל הזמן את השלטון.
בנימין נתניהו הפך את הרוטוויילר שאמור לייצג את האינטרס הדמוקרטי מול השלטון לפודל השעשועים שלו.
כבר מזמן לא קיבל כאן ראש ממשלה קרקע נוחה ומפויסת יותר מהקרקע התקשורתית שעליה הוא צועד. אגב, יכול להיות שהבלבול של ברקאי נובע מהעובדה שהיה כאן קשר של התקשורת, וגם של הפרקליטות, נגד ראש ממשלה מכהן.
קראו לו אהוד אולמרט. הוא הודח על ידי התקשורת, שרדפה אותו מרדף חסר תקדים בהיקפו, עד שניצוד. אגב, גם אהוד ברק בשעתו, וגם נתניהו בקדנציה הראשונה שלו, חטפו מהתקשורת הרבה יותר ממה שחוטף ביבי היום.
אצל אותו רזי ברקאי, בגלי צה"ל, שמעתי בשבוע שעבר דיון דומה לזה שהתקיים ב"תיק תקשורת". דיברו שם כמה עיתונאים. אחד מהם אמר שמובן למה נתניהו ורעייתו מרחיקים עד ה"בילד", שהרי אין בישראל כלי תקשורת שיכול להרשות לעצמו לתת להם במה אוהדת ונוחה כל כך.
ואני נזכרתי בראיון שהעניק נתניהו בראש השנה 2009 לי ולמיה בנגל, כאן
התגובה הציונית ההולמת כעבור כמה חודשים הייתה לנתק קשר עם אחד מכותבי הראיון הזה (אני) ולהוציא הוראה שאסור לדבר איתו בשום אופן. למה? בגלל משהו שנכתב על הגברת נתניהו.
אגב, כשבני הזוג נתניהו מספרים בהתרגשות ל"בילד" שהיא שכנעה אותו לשחרר את גלעד שליט, אין שם מי שירים גבה וישאל, כפי שכתב בסוף השבוע נחום ברנע, וכפי שכתבתי גם אני, שזה לא יכול להיות, שהרי לפני שנה הם איימו בתביעה על עיתונאי שהתעניין אם שרה הייתה מעורבת בשחרור שליט.
והייתה באייטם ההוא ב"תיק תקשורת" גם אתנחתה קומית. סיפק אותה דן מרגלית. ללהק אותו לאייטם כזה זה כמו ללהק שועל לדיון בלול תרנגולות. ההערה של ברקאי על "קשירת הקשר" גרמה לי לחשוב שמרגלית הובא כמומחה לענייני "פוטש".
ואז, כשברקאי העיר שב"ישראל היום" אין שום דבר נגד ביבי, הסתער מרגלית והצהיר שכבר כתב 4 (ארבעה) מאמרים נגד נתניהו.
אכן, מדליית החירות בדרך. "ישראל היום" קיים כבר חמש שנים. משהו כמו 1,500 גיליונות . מרגלית כותב כמעט מדי יום, כלומר כ-1,200 מאמרים עד כה. נעגל ל-1,000 מאמרים מתוכם ארבעה נכתבו נגד ביבי, שזה ארבעה פרומיל.
אגב, אפשר להירגע, המאמרים לא ממש נגד ביבי. גם אם מרגלית כותב נגד ביבי, הכותרת של המאמר תהיה נגד גבי או ציפי או מישהו, אבל מי סופר?
אני מעריך את מרגלית כעיתונאי ותיק, בעל הישגים, פטריוט ישראלי ואיש ישר. הוא כבר בן למעלה מ-74. ככה הוא רוצה שיזכרו אותו?
אקו"ם