צדק חברתי לתושבי דרום ת"א
המנהיגים שלנו יכולים לעורר שביתות רעב והפגנות על חמישה בתים בלבד, בעוד תל אביב נכבשת על ידי מספר עצום של פליטים. הגיע הזמן לזעוק בשם התושבים
אפתח בנתונים בסיסיים שעליהם למדתי בביקור: לפני 5 שנים היו כ-1,000 פליטים מסודן ואריתריאה בדרום תל אביב. במהלך השנים האחרונות העבירו שלטונות ההגירה בין 1,000 ל-2,000 פליטים בחודש לתל אביב. הפליטים מקבלים הסעה עד גן לוינסקי ומשם הם צריכים להסתדר.
נכון לעכשיו יש כ-40,000 פליטים בשכונות לעומת 25,000 תושבים ישראלים מקומיים בלבד. מרבית הפליטים הינם מאריתריאה, אחת הדיקטטטורות הקשות ביותר בעולם. חלק גדול מהם, אם יוחזרו לארצם, תשקף סכנה לחייהם, דבר המסבך את התמונה.
רוב הפליטים החדשים לנים ברחובות בחודשים הראשונים להגעתם עד אשר מתחילים להסתדר. הפליטים הוותיקים יותר ישנים בכוכים, ואלו שהצליחו למצוא עבודה מסוגלים גם לשכור דירות קטנות שבהן הם גרים בקומונה.
לחלק גדול אין גישה לדברים אלמנטריים כמו שירותים או מקלחות ולכן הם עושים את צרכיהם ברחוב ומתקלחים עם צינורות כיבוי אש. הדבר מותיר זוהמה וצחנה ברחובות. מאחר שמגיעים בעיקר גברים, המתח המיני גואה. אמנם רק מיעוט שבמיעוט מעורב במעשי אונס, אך יש יותר שמבקשים שירותי מין מנשים מזדמנות תמורת כסף.
ישנם מקרים של ניצול מיני של עובדות זרות פיליפיניות אשר פוחדות להתלונן במשטרה בשל החשש לגירושן מהארץ. בשל הייאוש המוחלט והרעב פליטים רבים מגיעים למעשי גניבה וונדליזם.
הסיטואציה הזו הפכה את חיי התושבים המקומיים לבלתי נסבלים. הם לא יכולים להסתובב ברחובות לבד וחיים בתחושה מתמדת של פחד. כל גני המשחקים, הגינות הציבורית, חצרות בתי הספר וכו' הפכו להיות מקום המגורים של הפליטים.
במהלך הסיור, בשעה 22:30, נתקלנו להפתעתנו בעשרות תושבים, צעירים ומבוגרים משחקים בגינה הציבורית. הם הסבירו לנו שבכל ערב הם יוצאים לגן ציבורי אחר כדי לכבוש מחדש את הטריטוריה השייכת להם, הגנים שבהם ילדיהם כבר לא יכולים לשחק, בדרכי שלום וללא אלימות.
באופן אבסורדי, באותו היום של ביקורנו הגיעה סערת בתי האולפנה לשיאה. בשל הסערה, לא הצלחנו לעניין את התקשורת בביקור. המנהיגים שלנו מצוינים ביכולתם לעורר מדינה שלמה על הרגליים, בשביתות רעב ובהפגנות
בין מחאת האוהלים ברוטשילד אשר מניעיה שנויים במחלוקת ובין סערה מוגזמת על בתי האולפנה, אולי עלינו להרים קול של "צדק חברתי בדרום תל אביב". המצב האבסורדי ואזלת ידה של הממשלה גורמים עוול נורא הן לתושבים והן לפליטים.
התושבים מנסים למכור דירותיהם ולעשות הכל כדי לעזוב את השכונות שבהו גדלו ואנו עשויים למצוא את עצמנו עם שטח גדול בדרום תל אביב ללא תושבים יהודים כלל. זו הזירה האמיתית של ההתנחלות והחלוציות בימינו וזה המקום העמוק ביותר לקריאה לצדק חברתי.
מה עושים? למרבה המזל איני פוליטיקאי ואיני מכיר את השיקולים השונים במרחב הפתרונות. אך אין לי כל ספק שאם היינו מפזרים את הפליטים בערים שונות במקום ליצור ריכוז בלתי אפשרי של 40,000 במקום אחד, היה קל יותר לחברה הישראלית לספוג אותם.
עם זאת, לעניות דעתי עיקר פתרון הבעיה נעוץ בתודעה הציבורית. הסיבה המרכזית לאזלת ידה של הממשלה הינו חוסר העניין הציבורי. לו היה לובי חזק לתושבי השכונות, כפי שהיה למשפחת שליט, היינו מצליחים לעורר ולהטות את דעת הקהל.
אין כוונתי לניהול קמפיין נגד הפליטים - הם מסכנים לא פחות ומצבם מעורר חמלה. למרות זאת, לא ניתן להפיל את העול הזה על כתפיהם של תושבי השכונות ועלינו לצעוק את צעקתם לטובת כולם, צעקת צדק חברתי לתושבי השכונות. אם נתעורר עכשיו, אם נפעיל לחץ על ההנהגה ונתעסק בסוגיה זו יומם וליל בתקשורת וברשתות החברתיות, אולי לא יהיה מאוחר מדי לתקן את העוול שיצרו השלטונות. עוד לא אבדה תקוותנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם