זו לא רק הכלכלה
קריסת היורו היא אירוע תרבותי בעל לקח חשוב: כשמחברים יחד מדינות שונות כל כך זו מזו בגישתן לחיים, הקטסטרופה בלתי נמנעת
שם, ממה שקרוי בישראל שמאל, ועד לירכתי הימין יש כמעט קונצנזוס (בהבדלי גוונים) על תורה כלכלית, שרואה בריסון תקציבי ובצמיחה את חזות הכל. אבל לא פחות מהדיון על הדרך לצאת מהברוך, המאיים על העתיד הכלכלי של העולם כולו, מעניין לשאול למה בכלל הגיעה אירופה לחזון של איחוד מוניטרי תחת היורו, המטבע המאיים לקרוס מול עינינו.
התשובה היא שהקברניטים האירופים, גם אלה שהובילו מדינות חלשות בהרבה מגרמניה או מצרפת מבחינה כלכלית, קיבלו על עצמם את הראייה שמקורה בארצות הברית, שלפיה בני האדם הם בראש ובראשונה צרכנים. זו הבשורה הגדולה של המאה העשרים, המאה האמריקאית; קריסתה של ברית המועצות, שלכאורה הציגה תפיסה אלטרנטיבית (ולמעשה לא הייתה מעולם סוציאליסטית, אלא רודנית ומושחתת) נתפסה כהוכחה לנכונותה של הבשורה הזאת.
ההנחה העומדת בבסיסה היא שהדבר העיקרי שאנשים מחפשים הוא רווחה כלכלית. התרסקותו של גוש היורו נתפסת באותם מונחים: ככישלון ניהולי ולא כקריאת תיגר על עצם הרצון להשתייך לגוש גדול ורב עוצמה.
השאיפה להיות אחר
אבל מה שקרה בפועל היה תרבותי לא פחות מאשר כלכלי. היורו קשר יחד לא רק כלכלות שעוצמתן שונה לחלוטין (ועבר על הכלל הכתוב כבר בתורה - אסור לחרוש בשור וחמור יחד), אלא גם לאומים שונים לחלוטין בגישתם לחיים, לאושר ולזמן. הוא ייבא לאירופה את התפיסה הרווחת בארצות הברית שהמצב המאוזן של האדם הוא להיות צרכן בנוסח האמריקאי, ואם רק יוסרו כל החסמים זה בדיוק מה שיקרה.
אבל היוונים, האיטלקים והספרדים לא רצו להיות דומים זה לזה וגם לא להיות גרמנים. שום הבטחה של רווחה עתידית לא יכלה להזיז אותם מחוסר הרצון הזה. מה שנתפס בגרמניה, בארצות הברית וגם בישראל כעצלנות
כרונית הוא בעיניהם תפיסת חיים ראויה. כשהעמיסו עליה עולם שבו רוב כלי המדיניות המוניטרית נלקחו מידי המדינות שלהם ונוהלו ממקום מרכזי אחד, זר בהשקפתו לעולמם, היתה הקטסטרופה בלתי נמנעת.
זה לקח עצום: את בני האדם מניע דבר גדול יותר מהרצון שיהיה להם עוד או להשתייך למשהו חזק כדי להתמודד על ההגמוניה העולמית. לא פחות מזה הם מונעים על-ידי השאיפה להיות אחר, שונה, דבק בערכים מסורתיים גם אם הם לא ממש מסתדרים עם העולם החדש והמבהיק שלכאורה הבטיחו להם הגלובליזציה והצרכנות. ומי שינסה לכפות מנטליות אחרת ו"היגיון" כלכלי על תרבות מורשת, סופו להתרסק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם