עלובי החיים: התנהלות ראשי המדינה מביכה
הטלת האחריות על יובל שטייניץ ואלי ישי, שרי האוצר והפנים, באופן שבו הטיל אותה המבקר, מחטיאה את המטרה לשמה נוצר הדוח
התחושה הדומיננטית ביותר שעולה למקרא הדוח הנוכחי היא עליבות. ככה לא מתנהלת מדינה, ככה גם לא אמורה להתנהל שכונה. עולב של ממש. רדידות, חוסר האונים, חובבנות, מקריות, אין-אונות, לחשוב שהאנשים האלה מופקדים על חיינו וביטחוננו. אין מערך כיבוי, אין משטרה רצינית, אין תכניות מגירה, אין נתונים, אין שליטה, אין עבודת מטה, אין ממשלה, העסק כולו מתנהל במדיניות של כיבוי שריפות, עד שפורצת שריפה, ומתברר שגם לכבות שריפות אנחנו לא יודעים. מפחיד.
מצד שני, מבקר המדינה, כהרגלו, בלהיטותו לעשות כותרות ולאסוף קרקפות, מבקיע שער עצמי מרהיב. הוא עוד לא הפנים, לינדנשטראוס, שבמדינת ישראל מבקר המדינה לא ממנה שרים, ולא מדיח אותם. לא מעלה לשלטון, ולא מחליף אותו. הוא כבר התפאר פעם בהדחת ראש ממשלה (אבל בסוף זה לא הסתייע), אבל זה אינו תפקידו.
במדינה בה נתניהו הוא מלך, לינדנשטראוס מדמה את עצמו לאלוהים. אז זהו, שלא. הטלת האחריות על יובל שטייניץ ואלי ישי, שרי האוצר והפנים, באופן שבו הטיל אותה לינדנשטראוס, מחטיאה את המטרה, וגם אינה הגיונית. ישי היה שר הפנים שפעל יותר מכל קודמיו גם יחד כדי לנסות לשקם את מערך הכיבוי. שטייניץ? הוא ממונה על הקופה.
באותו הגיון, בכל פעם שייהרג מישהו (חס ושלום) מקסאם או גראד, יושלך שר האוצר לכלא, כי חסך במיגון. במצב הדברים הנוכחי, לא יהיה מי שישמור כאן על הקופה. זה תפקיד כפוי טובה ומורט עצבים, לינדנשטראוס הופך אותו, בעצם, לתפקיד בלתי אפשרי.
לפיכך, הקורבן הראשון של דו"ח המבקר עלול (או עשוי) להיות דווקא אריה דרעי. כמה המתין דרעי, כמה המתינו אנשיו (ויש לו אנשים רבים) לדוח הזה, שאמור היה להיות נקודת כובד ארכימדית שתגרור את אלי ישי למעמקים. העניין הוא שישי הוא אולי שר פנים גרוע, אבל הוא הוכיח בשנה האחרונה שהוא פוליטיקאי לא רע.
ישי אמור היה לחטוף את כל הזובור על השריפה לבדו, זו לפחות היתה התמונה אחרי שיגור הטיוטה הראשונה, ואז הזדחל פנימה גם שטייניץ. על הנסיבות להכנסתו של שר האוצר אל זירת הגלדיאטורים הזו יש עדיין מחלוקת.
אנשים הקרובים לחקירה סבורים שהמבקר חשש מהתפרצות עדתית במקרה שיאפשר לנתניהו, שטייניץ ואהרונוביץ לחמוק, ויפיל הכל על ישי המסכן. אז גם שיהיה שטייניץ בפנים. מה רע? שר אוצר הוא מטרת דמות חביבה על כולם. ואם שטייניץ בפנים, אז שניהם, ישי ושטייניץ, בחוץ. כי נתניהו לא יוכל להדיח את שניהם. הוא
המהלומה שחטף אתמול ממבקר המדינה מתגמדת מול הסטירה שקיבל מהרב עובדיה, סטירת עידוד אופיינית שמסמלת את נצחונו הזמני. פירוס מתהפך בקברו.
הפספוס של מבקר המדינה, שעשה כאן עבודה יסודית ומרשימה, היו הציפיות שבנה. אין אצל לינדנשטראוס דחיית סיפוקים, ולכן עד שהגענו הלום הציבור כבר לא מתרגש מהררי המלל שכבר שמענו, ראינו והדלפנו.
לו היה מבקר המדינה פומפוזי ובומבסטי פחות, וענייני יותר, יכול להיות שיכול היה להיפתח היום דיון מעניין על מהות תפקידו של שר, ועוד חשוב מזה, על מהות קיומו של אגף התקציבים באוצר - אגף שמצד אחד משרת שירות נאמן וחשוב את הציבור, ומצד שני מגדל מוטציות יהירות וזחוחות שמאמינות שהן יודעות הכי טוב מכולם בכל תחום ועניין ובכל זמן.
בסופו של יום, פקידי האוצר תוקעים כאן מדינה שלמה מבלי שיישאו באחריות כלשהי לשום דבר. כשזה מתפוצץ, מתגוללים על השר שלהם. אישית, מעניין אותי מי הם האנשים שאמרו לשטייניץ "שמע, אל תעביר לו את המאה מיליון האלה, שיצרח עד השמיים, עד שהם עושים רפורמה".
מכיוון שכל אחד יודע שהרפורמה במערך הכיבוי תבוא אחרי הרפורמה ברשות השידור, שתקרה רגע אחרי שינוי שיטת הממשל, שתקרה שנייה אחת אחרי שכל החרדים יתגייסו, היה צריך מישהו שם באגף התקציבים להגיד לעצמו רגע, רגע אחד, אני עוסק כאן בחיי אדם, לא?
ואחרי כל זה, נחזור לשורה התחתונה: התמונה שעולה מדוח המבקר מצמררת ומדאיגה. המדינה הזו מנוהלת על ידי אנשים לא כשירים, בתנאים בלתי אפשריים. משטרת ישראל לא מסוגלת לנהל אירוע מסובך שאינו פיגוע או פינוי מתנחלים, מכבי האש מגוחכים, שרי הממשלה עסוקים במאבקים פוליטיים (ככה זה כשאין קשר בין הכישורים לשרים) והברדק חוגג.
בסופו של יום, האחריות על כל זה מוטלת על איש אחד בלבד, הלא הוא ראש הממשלה. אגב, זה לא ביבי, זה כולם, כל קודמיו, הרי מחדל כיבוי האש נמשך ממשלות רבות, אבל זה קרה במשמרת שלו והדרך היחידה להתחשבן, למי שרוצה, היא בבחירות. ככה זה בדמוקרטיה.
ומכיוון שהמפה הפוליטית הנוכחית ברורה לכולנו, הרי שדוח מבקר המדינה על השריפה הכרמל יהיה, מבחינת ראש הממשלה, לכל היותר, מכה קלה בכנף הסופרטנקר.
אקו"ם