ממה מפחדים הרבנים עמאר ועובדיה יוסף?

האורתודוקסים מתנגדים למימון הרבנים הרפורמים והקונסרבטיבים, אולי כי הם יודעים מנסיונם שכסף הופך את הדת לרקובה ומסואבת

יובל זך | 25/6/2012 18:25 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
לאחר מאבק רב שנים, הצליחו תנועות היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית לקבל את הסכמת המדינה להכרה בהן ולמימון משכורות רבניהן בדומה לאלו של הרבנים האורתודוקסיים. כצפוי, קם קול זעקה מפי האחרונים ובראשם הרב הספרדי הראשי לישראל שלמה עמאר, שאליו הצטרפו רבנים נוספים וביניהם הרב עובדיה יוסף.

מתוך דברי הרב עמאר ברדיו "קול ברמה", ניתן ללמוד כי אחת הסיבות העיקריות להתנגדותו היא חששו מסכנת ההתבוללות. ייתכן שיש אמת בדבריו, אולם הרשו לי להציע סיבה נוספת להתנגדותו - אחת שלא תמצא את ביטויה בראיונותיו לתקשורת.

לרב עמאר, ולרב עובדיה יוסף אף יותר, ניסיון רב שנים עם הממסד הרבני האורתודוקסי בישראל. סביר להניח שהם חוו בעצמם את השינוי שעבר הזרם האורתודוקסי במרוצת השנים מדת קהילתית לדת ממוסדת - תהליך שלוּוה באינפלציה של תקנים ובהתנפחות הממסד הרבני לכדי מימדים עצומים: רבני שכונות, רבני ישובים ורבני ערים, רב לכל חטיבה בצה"ל, משגיחי כשרות, חברי מועצות דתיות, דיינים בבתי דין רבניים, משרות שונות במשרד לשירותי דת והיד עוד נטויה - הכל במימון המדינה.

לעומת התנועה האורתודוקסית בישראל, מקבילותיה הרפורמית והקונסרבטיבית שמרו על המבנה שלהן: שלובות בתוך הקהילה, נתמכות בעיקר על ידי בניה ובנותיה (אם כי לא בכל המקרים) ופועלות מתוך הסכמה של חברי הקהילה לקבל את שירותי רבניה.

כנראה שבסתר לבו יודע הרב עמאר שאין תקנה לזרם דתי הנכנס תחת כנפי המדינה ושגלגולו של זה מעולם הרוח לעולם החומר במובנו הגס ביותר הינו בלתי נמנע: לא עוד תנועה המושתתת על הסכמה ותמיכה תוך-קהילתית, כי אם התפתחות מוטציונית למנגנון שואב כסף, ממציא תקנים ותקנות ומסתאב על כל שדרותיו.
הסיוט שלהם יכול להיות התקווה שלנו

מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל הרב גלעד קריב בירך על המהלך ואמר כי הוא מהווה "פריצת דרך חשובה במאמץ לקידום חופש הדת בישראל ובשורה אמיתית למאות אלפי ישראלים הנהנים משירותיהם של הרבנים הרפורמיים בישראל". חרף שמחתו של הרב קריב, ייתכן שהרב עמאר יודע משהו שהרב קריב טרם הבין: שמיסודן של התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית מהווה דווקא חדשות רעות עבורן, שכן הוא עלול לשנות את אופיין לבלי היכר ולהעבירן תהליך דומה של סיאוב וריקבון שעברה התנועה האורתודוקסית בישראל.

אמנם צודק הרב קריב כי מדובר בבשורה למאות אלפי ישראלים החברים בקהילות השונות, אך מדובר גם בבשורה עבור מיליוני ישראלים, כי מעכשיו יהיה עליהם לממן מכיסם מוסדות דת נוספים. מדינת ישראל הצליחה - אמנם בקושי רב - להסכין עם מימון

תנועה דתית אחת, אך כיצד תוכל לסבול את הנטל הכלכלי והחברתי של מימון שלוש תנועות במקביל?

ברם, ייתכן כי דווקא הסיוט של הרבנים עמאר ויוסף הוא התקווה של אזרחי ישראל: יצירת פונקציות נוספות ומימונן עלולים להגדיש את הסאה ולהמאיס סופית את נטל מימונם של רבנים ומשרות דת שונות על אזרחי המדינה. כך תוכל להיפתח אפשרות להשבת המודל של רבנים המוטמעים בתוך קהילותיהם, כפי שנהוג אף בקהילות אורתודוקסיות במקומות מחוץ ישראל.

לא עוד אינפלציה של תקנים ללא תקנה, מלחמות על תקציבים ומאבקי סמכות בין בתי דין רבניים ובתי משפט אזרחיים. לא עוד, כי אם הפרדת הדת מעטיניה של המדינה והולדתה מחדש של יהדות דרכי הנועם - זו הרוצה בשיתופם האמיתי של הפרט והקהילה ולא בכפייה ובשוד הכיס הציבורי.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יובל זך

צילום:

בן 34, רב-סרן במילואים. דוקטורנט למדע המדינה וחבר בתנועה הירוקה. כותב על ממשל, פוליטיקה, חברה, סביבה והאדם שביניהם

לכל הטורים של יובל זך

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים