תגידו לו את האמת

כבוד מלכים חלקה ישראל לפוטין, מהשליטים הכוחניים ביותר בעולם. את ההתעלמות מהטבח בסוריה לצד התמיכה בטהרן איש לא העז להעלות

בן כספית | 26/6/2012 5:15

תגיות: רוסיה,ולדימיר פוטין,סוריה,איראן,טלטלה במזרח התיכון

ולדימיר פוטין התקבל כאן אתמול משל היה אחד מקודמיו, "שמש העמים", הלא הוא יוזף סטלין. בזמנו התאבלו רבים בשמאל הישראלי על סטלין כאילו אביהם הוא שהלך לעולמו. היום כבר אי אפשר לבוא אליהם בטענות. כבוד מלכים חלקה אתמול המדינה היהודית לפוטין, אחד השליטים הכוחניים והשנויים במחלוקת שהעולם מציע היום.

- נתניהו לפוטין: הפתרון לשלום פשוט, אבו מאזן ואני חייבים להיפגש
- מחאה על קבלת הפנים: "נשיא רוסיה עוזר לאסד לטבוח באזרחיו"

חנכנו לכבודו אנדרטה מרהיבה בנתניה, הקשבנו לנאום חנופה ופאתוס מפיו מפיק המרגליות של נשיא המדינה שמעון פרס, פוטין נהנה אפילו מסיור אישי בבית ראש הממשלה עם הרעיה המלכותית (ביבי עצמו מקורקע עם גבס), והארץ כולה שמחה וצהלה. אכן, לא בכל יום מגיע לכאן נשיא מעצמה חשובה כזו. בניגוד לברק אובמה, למשל, שעדיין לא טרח לקפוץ לביקור, פוטין החליט שמיד לאחר "ניצחונו" בבחירות הוא יקפוץ אלינו. ואנחנו, הילידים, נמסנו בפניו.

אין לי טענה לראש הממשלה, לנשיא ולכל השאר על הכבוד שחלקו למנהיג הרוסי. כמו בבדיחה המפורסמת, שנשאלת בה השאלה איפה יושבת גורילה ששוקלת 800 קילוגרם (איפה שהיא רוצה, כמובן), כך המצב עם רוסיה. אין לנו פריבילגיה להיעלב מפוטין או להחרים אותו. כמעט כל האינטרסים החיוניים של ישראל, בימים טרופים מאוד אלה, עוברים דרכו. אז סותמים את האף ומשחקים את המשחק.

ועדיין, מישהו צריך להגיד לפוטין את האמת. היה נחמד אם לפחות היו רומזים אותה אתמול איכשהו בין השורות. מישהו צריך להסביר לפוטין שההתנהגות הרוסית, בכל הקשור לטבח המתרחש בסוריה, בלתי נסבלת. מישהו צריך להסביר לו שהצביעות הרוסית, שמאפשרת לאסד להמשיך לטבוח בבני עמו ולציר הרשע הנמתח מטהרן דרך דמשק, ביירות, עזה ואולי עד קהיר להמשיך לאיים על שלום העולם היא בלתי נתפסת, ושהמשך התמיכה הרוסית, במעשה ובמחדל, באייטולות בטהרן ובמסע ההירואי לעבר נשק גרעיני הוא מעשה נפשע.

תחושת בחילה עזה

מישהו צריך להגיד לרוסים שחוץ מאינטרסים במפרץ, ממחיר הנפט ומכל מיני פוילע-שטיקים יש דברים יותר חשובים והרי אסון, והם משחקים באש שעלולה להתפוצץ להם בפרצוף (פיצוץ גרעיני). אבל זה לא הכל.

מישהו חייב לגרום לוולדימיר פוטין להבין שגם ההתנהגות "הדמוקרטית" שלו מעלה תחושה עזה של בחילה, שלא להגיד דאגה עמוקה. מישהו חייב ללחוש לו שלא יכול להיות שעיתונאים רבים כל כך ייכלאו או יירצחו רק כי מתחו עליו ביקורת. שלא יכול להיות שיריבים פוליטים יושלכו לבית הסוהר. שאנשים ייעלמו, או יועלמו, רק כי איימו על שלטונו. שבכל פעם שהאופוזיציה תדגדג אותו הוא יוציא תקנות לשעת חירום או ישנה את החוק או יעולל תעלול אחר כלשהו כדי להמשיך למרפק את דרכו ולהנציח את שלטונו. הוא הרי כבר

היה נשיא ועשה הפסקה מתודית של ארבע שנים כדי לרצות את החוקה וכדי לחזור חזק ומחושל יותר.

ואז, אחרי שנגיד (או לא) לפוטין את כל הדברים האלה, כדאי שנתייצב לרגע מול המראה ונשאל את עצמנו אם גם כאן, בבית, לא מתחילה פוטיניזציה מואצת. הרי מעולם לא היו עיתונאים רבים כל כך מאוימים במדינת היהודים כמו בימינו, ומעולם לא נפלו כל כך הרבה מגדלי שמירה בישראל, ומעולם לא היה איום מוחשי כל כך על התקשורת, ומעולם לא הייתה אופוזיציה חלשה כל כך, ומעולם לא היה כוח אבסולוטי כל כך מרוכז בידי מעטים כל כך, שחשים כאילו אין עליהם איום, אין ביקורת, עוצמתם בלתי מעורערת או מוגבלת והשמים הם הגבול. אז מה הפלא שאנחנו מרכינים ראש בענווה מול פוטין. הרי הוא, בעצם, המודל שלנו.