אנשי הדממה רוצים שתשמעו אותם

במשך עשרות שנים הם חיו בסכנה, אסור להם לספר לאיש במה עסקו ואין להם קורות חיים להציג - בגלל הסודיות. אבל את המדינה כל זה לא מעניין. היא בגדה בהם

ד', יו''ר ועד היחידה הסודית | 27/6/2012 13:55 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
מה נאמר על מי שלא יכול לחלוק עם רעייתו וילדיו את דבר תפקידו ומעשיו? מה נאמר על מי שאינו רשאי לכתוב בקורות חייו את פרטי ניסיונו המקצועי ואת ההכשרות שעבר? מה נאמר על מי שרעייתו, חבריו וילדיו, סבורים שהוא עובד במקום עבודה שאינו קיים באמת? על מי שאינו יכול לחלוק את חוויותיו עם מי מקרוביו ולא יוכל לעולם לכתוב את זיכרונותיו? מה נאמר על מי שהסכים לחיות בשקר כל ימיו?
הפגנת גיבורי העל לפני כחודש
הפגנת גיבורי העל לפני כחודש צילום: יח''צ
מה עם אלה? האם יש גמול להשקעתם במדינה? האם יש גמול לעשרות שנים של סכנה יומיומית שבה היו שרויים? האם יש מחיר לסכנות אחרות שמאיימות עליהם – גם לאחר שסיימו את תקופת עבודתם?

אנשים אלה אינם רשאים להראות את פניהם – מחשש פן יבולע להם ויתגלה סודם ועמו סודות המדינה. אנשים אלה נאמנים עד בלי די למדינה ולחברה. הם לא יעמידו אותה בסכנה, אף אם יהיה בכך כדי לגרום להם נזק. אנשים אלה סמכו על מולדתם ולכן הסכימו לעבוד בתנאים קשים כל כך ולגזור על עצמם אלם לכל תקופת חייהם. הם כמובן סמכו על מדינתם, שתגמול להם טובה על כל אלה.
עדיין שותקים

 מדינת ישראל כרתה איתם הסכם, אשר התחשב בכל המגבלות החמורות שנטלו על עצמם. ההסכם כימת את תרומתם וקבע לה תג מחיר. בהסכם נכתב, שבכל מקרה – המדינה תעמוד בו, בכל מצב חוקי שהוא.

יכול לענוד את עיטוריו על החזה. שר הביטחון ברק
יכול לענוד את עיטוריו על החזה. שר הביטחון ברק צילום: ראובן קסטרו
אנשים אלה עדיין שותקים. הם מקיימים את הצד שלהם בהסכם. הם מקיימים את שלהם, למרות שלעיתים הם אינם מוצאים עבודה, כיוון ש"אין להם" קורות חיים. אבל המדינה, שעליה סמכו ולמענה נתנו והקריבו את כל ימי בגרותם – בוגדת בהם ללא מצמוץ.

שר הביטחון המכובד שלנו, "השקיע" גם הוא שנות דור בביטחון ישראל. החייל המעוטר ביותר בצה"ל, יכול היה לענוד את דרגותיו ועיטוריו על חזהו בגאון. סיפוריו נכתבו ועוד ייכתבו, הרפתקאותיו כלוחם נלמדות בצהל ובצבאות זרים. הוא "קצר" את פירות שירותו המפואר למען המולדת.

אנשים אלה – מצויים בצל, הם סמכו על החייל המעוטר
שיבין ללבם. מי כמוהו מבין את קורבנם? מי כמוהו אמור לדאוג לקיום ההסכמים עמם?

במקום זאת, הוא משיב להם באלם. הוא לא נפגש עמם. מנכ"ל משרדו אינו פוגש בהם ולא אף אחד מטעמו. פניותיהם ללשכתו נענות בחביבות ותוך אמירות ברורות – כאילו בעייתם תיפתר במהרה. אך בפועל, "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול".

הם "מפגינים" באמצעות שחקנים מחופשים לגיבורי על. הם חביבים ונחמדים. לא חוסמים את התנועה, לא שורפים צמיגים וממלאים פיהם מים. הם לא פונים לפוליטיקאים שיאיימו על ראש הממשלה והשרים, אין להם שתדלנים בכנסת ואין זו דרכם "להפוך שולחנות".

המדינה משליכה אותם

גופם מכוסה צלקות שהרוויחו ביושר למען המדינה. נפשם מצולקת אף היא. הם היו תמימים כאשר התגייסו למען המולדת. היו תמימים כאשר פעלו לפי החוק עד היום. היו תמימים להאמין שהם יקירי המערכת והיו תמימים לחשוב – שהסכם שחתמו יכובד כלשונו.

כלי תקשורת מכל העולם משחרים לפתחם ומעוניינים לדעת – על מה ולמה הם מפגינים, אבל מדינתם משליכה אותם, כאילו אין בהם חפץ יותר. משל "הכושי עשה את שלו והכושי יכול ללכת". זעקי ארץ אהובה, את זעקתם של אנשי הדממה, שכן הם – אינם יכולים לזעוק.

במשרד הביטחון בחרו שלא להגיב לדברים שנכתבו במאמר.

הכותב הוא יו"ר ועד עובדי היחידה הסודית

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

צילום: .

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים