פלונטר אקדמי
כולם צודקים: הפוליטיקה יצרה מצב בו ראשי המרכז באריאל עמדו בכל הדרישות, בעוד ראשי האוניברסיטאות שהתנגדו למהלך ייפגעו
המרכז האקדמי באריאל נכנס לתוך המלכודת הזאת. מרכז אוניברסיטאי שראוי להכרה כאוניברסיטה. אלא שההכרה הזו מדליקה מחדש את התבערה. פה ושם כבר זכה המרכז באריאל לחרמות אקדמיים, יותר מאשר מוסדות אקדמיים אחרים בישראל. עכשיו יהפכו החרמות הללו לעניין הולך וגובר. זה כבר מתחיל. אין צורך בשום חרם עולמי. ראשי האוניברסיטאות אצלנו כבר מכריזים עליו.
יש משהו טראגי בסיפור הזה משום שכאשר הגיעה ישראל לשטחים, לא היה בהם מוסד אקדמי אחד. שיעור המשכילים שאף לאפס, ואלה שרצו השכלה גבוהה נאלצו לכתת את רגליהם אל מחוץ לשטחים, וזה לא היה קל. מרגע שהגיעה ישראל נפתחו שם עשרות מוסדות להשכלה גבוהה, בהם עשר אוניברסיטאות, 13 מכללות אוניברסיטאיות ועשר מכללות קהילתיות. שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה בקרב הפלסטינים בגדה וברצועה הוא ככל הנראה הגבוה בעולם הערבי כולו. זו התוצאה של המגף הישראלי האיום והנורא.
והנה, מול עשרות מוסדות שקמו בחסות השלטון הישראלי עבור הפלסטינים, ורק עבורם, יש קושי איום ונורא לקיים מרכז אוניברסיטאי אחד שמשמש גם יהודים וגם מאות ערבים. זה לא הוגן. הקושי הזה הופך להרבה יותר גדול כאשר יש עכשיו ניסיון להפוך את המרכז לאוניברסיטה לכל דבר ועניין. התוצאה היא פרדוקס. ישראל מושמצת על היותה הכובש אף שהיא הזניקה את ההשכלה הגבוהה בקרב הפלסטינים. והיא מושמצת שוב בגלל מוסד אחד להשכלה גבוהה שאיננו לפלסטינים בלבד.
הופך לסמל הכיבוש
לדעת הקהל העולמית אין כמעט מושג על תרומת השלטון הישראלי להשכלה הפלסטינית. אבל עכשיו לעולם כולו יש מושג על מוסד אקדמי אחד - באריאל - שדווקא הוא הופך לסמל הכיבוש. הבעיה היא שכנראה גם ראשי האוניברסיטאות צודקים. משום שגם ככה הם ניצבים בפני קשיים לא קטנים. אין כמעט חרמות רשמיים על האקדמיה הישראלית. באנגליה יש ניסיונות חוזרים ונשנים להטיל חרם כזה. רובם נכשלו.
אלא שכדי לקיים חרם אין צורך בהחלטות פורמליות. יש חרמות. אקדמאים ישראלים רבים נתקלים בתופעה. פעם זה סירוב לפרסם ספר שכולל גם כותבים ישראלים, ופעם זה מאמרים שנדחים אף שהם ראויים לפרסום. כך שהבעיה אינה רק תקציבית, אינה רק חלוקה מחדש של העוגה ואינה החשש של ראשי המוסדות הקיימים מקיצוץ שרק יגדיל את המשבר.
הבעיה
היא שכאשר הם יהיו בסירה אחת עם "אוניברסיטה בשטחים", הם עלולים לסבול הרבה יותר. הם צריכים להתנגד כדי שעוכרי ישראל בבריטניה לא ישיגו רוב להצעות החרם. הרי ראשי האוניברסיטאות אינם שייכים למחנה האנטי-ציוני. אבל הם יודעים בדיוק מדוע הם מתנגדים. הטרגדיה היא שבסיפור הזה כולם צודקים. גם זה קורה.
צודקים ראשי המרכז האוניברסיטאי באריאל. הרי הם עמדו בכל הדרישות. וצודקים ראשי האוניברסיטאות משום שהם ייפגעו, אולי תקציבית, ובוודאי תדמיתית. וכמו תמיד, הבעיה היא קוצר הראייה של הפוליטיקאים. הם יצרו את הבעיה. הם הקימו את המכללה שהפכה למרכז אוניברסיטאי שרוצה עכשיו להפוך לאוניברסיטה. הם הכניסו את הערמונים לאש. זה לא ברור שהם יצליחו להוציא אותם משם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם