געגועיי ליצחק שמיר: האיש שאהב את ישראל
יוסי אחימאיר, שהיה מנהל לשכתו של רה"מ הנערץ, נפרד בכאב, ומספר על האיש שפעל על פי צו מצפונו ומעולם לא זגזג. טור פרידה
נפרדים משמיר:
- רה"מ לשעבר יצחק שמיר נפטר בגיל 96
-"מקווה שאזכר כאיש שאהב את ארץ ישראל"
- פרס: "שמיר היה לוחם אמיץ ופטריוט גדול"
ראיתיו בפעם האחרונה ביום הבחירות לכנסת ה-17. באתי בשעת צהריים, כאשר שמיר סעד את ארוחתו. הוא ישב ליד השולחן, מטופל להפליא, מסורק ומגולח, נקי ומצוחצח, עדיין חסון פיזית על אף משא שנותיו, מרפק ידו השרירית נשען על השולחן וביד השנייה אחז במזלג. שמיר, כפי שכולם זוכרים אותו. אבל לא בדיוק.
במשך 20 דקות ישבנו זה מול זה, ולא הצלחתי להחליף עמו ולו מילה אחת. משסיים לסעוד, ציון דעוס, העוזר הנאמן והצמוד, תמך בו להקימו. אט-אט הוא הובילו לחדרו הסמוך. שמיר נבלע בפתח, ואני חשתי שנפרדתי כבר אז מן האיש שאהבתי, מן המנהיג שהערצתי.
בכל אשר עשה והלך, יצחק שמיר פעל רק על פי צו לבו ומצפונו הציוני-ז'בוטינסקאי. מעולם לא זגזג, לא נהג לפי "צווי אופנה" פוליטיים ופופוליסטיים, שצצים לעתים גם מתוך תנועתו. הוא שמע, שקל והחליט.
זו אולי הסיבה שלא היה תמיד פופולרי, שנחשב בחוגי השמאל קיצוני ימני ומקובע בעמדותיו. אפילו בחוגי הימין לא תמיד הבינו את שיקוליו. אלה האחרונים, בין אם מתוך הליכוד ("החישוקאים") ובין אם מתנועות כמו התחיה, נושאים בעיקר האחריות למפלת המחנה הלאומי בבחירות 1992 אחרי 6.5 שנות כהונה של שמיר בראשות הממשלה.
איש הסטטוס-קוו, ה"שב ואל תעשה" הגדירו אותו בתקשורת. על כך תמיד הגיב בשיחות פנימיות: שינוי כן, למה לא, אבל לא שינוי בכל מחיר, לא שינוי שירע את מצב האומה. לשמור על הקיים כעל בבת עיניך, לשמור על המדינה והעם שגורלם הופקד בידיך האחראיות. הוא היה נכון להיות לא פופולרי, כשידע שהצדק עמו והאחריות מוטלת על כתפיו.
אף כי רבים היו המזלזלים בשמיר לעת שנבחר לראש הממשלה, ובמהלך כהונתו, הוא נכנס ב-1983 באופן חלק לנעליו של מנחם בגין, כשהוא מכבד ומוקיר את קודמו, מבקרו פעם בחודש-חודשיים בדירתו הירושלמית, והשניים משוחחים היו על ענייני השעה הבוערים. הייתי עד יחיד לשיחות
לא הרבה שמע הציבור על יצחק שמיר ב-20 השנים מאז פרישתו מן החיים הפוליטיים. אבל מפעם לפעם התפרסמו בעיתונים מאמרים הנושאים את הכותרת בנוסח זה פחות או יותר: "געגועים ליצחק שמיר".
בדיעבד הבינו גם יריביו הבולטים בתקשורת, מבקריו החריפים בעת שהגה המדינה היה נתון בידיו, שיצחק שמיר היה מטובי המנהיגים של עם ישראל, הן בדרך פעולתו והן בדפוסי התנהגותו, צניעותו האישית והתמסרותו המוחלטת לטובת הכלל היהודי כפי שהוא הבין אותה.
אולי על כן אין זה מפליא שיצחק שמיר הוא ראש הממשלה המקופח ביותר מבין ראשי ממשלותיה של ישראל בהיסטוריוגרפיה הפוליטית-מדינית של המדינה.
עדיין לא נכתבה עליו ביוגרפיה. אבל זכיתי כמנכ"ל מכון ז'בוטינסקי, שיצחק שמיר היה יו"ר הכבוד שלו, ליזום ולהפיק ב-2008 את קובץ המאמרים המופלא עליו "יצחק שמיר כסלע איתן", שבו תוקן במקצת העוול שנעשה למנהיג הציוני בה"א הידיעה ולפועלו למען עמו, למען מדינתו, למען ארצו. כשהגיש לו הבן יאיר את הספר, חיוך דק פשט בקצה פיו של האב, והוא מיששו בידיו ולא אמר מילה.
יצחק שמיר, המנהיג ה"מסתורי" ביותר, הצנוע ביותר, האהוב והנערץ על כל מקורביו, עתיר ההישגים (ולא כולם עדיין נודעו ברבים), שהקריב עצמו במחתרת לוחמי חרות ישראל ובתפקידיו הממלכתיים למען עצמאות ישראל וביסוסה, למען ארץ ישראל השלמה ומתיישביה, ייזכר בתולדות האומה - כפי שהוא עצמו ציין בספרו האוטוביוגרפי, "סיכומו של דבר", שבו הוא מגלה טפח ומכסה טפחיים - "כאיש שאהב את ארץ ישראל ועמד על משמרתה כל חייו בכל דרך שהייתה לאל ידו".
אדוני ראש הממשלה, לעולם אהיה אסיר תודה לך על השנים שזכיתי לעבוד במחיצתך ולסייע לך במעט יכולתי לקידום הנושאים הלאומיים. אהבתיך. אני מרכין ראשי בדמע לזכרך. השראתך הברוכה תהיה תמיד עמי ועם כל בית ישראל.
-
צילום: ראובן קסטרו
1 / 8יצחק שמיר עם עמיתו לממשלת האחדות ויריבו הפוליטי שמעון פרס, בשנות השמונים.
-
צילום: חנניה הרמן
2 / 8יצחק שמיר עם רעייתו שולמית.
-
צילום ארכיון: נאור רהב
3 / 8שולמית ויצחק שמיר.
-
צילום: ראובן קסטרו
4 / 8יצחק שמיר בחגיגות המימונה שנת 1987 .
-
צילום: ראובן קסטרו
5 / 8יצחק שמיר עם עמיתיו לליכוד אריאל שרון ודוד לוי.
-
צילום: פלאש 90
6 / 8יצחק שמיר ז"ל.
-
צילום: צביקה ישראלי
7 / 8יצחק שמיר עם רעייתו שולמית.
-
צילום: לע''מ
8 / 8יצחק שמיר עם אריאל שרון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם