כולם תקועים במלכוד
הבעיה של פלסנר: התאהב בפוזיציה. הבעיה של מופז – מינה את פלסנר ולא הכין תוכנית ב'. ונתניהו, כרגיל, פעל באופן הכי שגוי שאפשר
- דעה: עבור נתניהו, ועדת פלסנר היא גולם שקם על יוצרו
- מופז זועם על נתניהו ומאיים לפרק את הקואליציה: "פעל חד צדדית"
- נתניהו קבר את ועדת פלסנר: "לא יכולה לגבש המלצה שתשיג רוב"
מקורה של אחת הצלקות הקשות ביותר בנפשו של נתניהו בחיבוק הדוב ההוא שקיבל ביבי מש"ס ב-99', אז זה היה אריה דרעי, ובעקבותיו גורש על ידי הציבור מלשכת ראש הממשלה. "רק לא ש"ס", קראו הרבבות באותו "שחר של יום חדש" בכיכר. אבל גם ברק אכזב אותם וגם הוא גורש. יכול להיות ששוב הגיע תורו של נתניהו?
הסיפור הזה אינו שחור ולבן, טוב ורע, חיובי או שלילי. המציאות מורכבת. לפני שננתח אותה, מה יהיה? כמו שהקדמת הבחירות לא הייתה סופית עד הרגע האחרון בפעם הקודמת - כך גם עכשיו. זה לא ייגמר, עד שזה ייגמר. לאף אחד מהשחקנים הראשיים במחזה שלנו אין אינטרס לפוצץ את זה עכשיו.
שאול מופז יודע שבחירות מהירות עלולות לסיים את חייו הפוליטיים בשלב ההבטחה (ששוב לא קוימה). החרדים יודעים שבחירות על הגיוס עלולות להפוך את לפיד ואת העבודה למפלגות גדולות ולייצר קואליציה נטולת חרדים כמו אז, בשנים השחורות אצל שרון. ההבדל היחיד יהיה שטומי יתחלף ביאיר. נתניהו? גם הוא מפחד.
בחירות על בסיס חוק טל והעדפתו את ש"ס על פני הציבור המייצר והמשרת עלולות לפגוע בו קשות. אולי יישאר ראש ממשלה, אבל נכה, חלש ופגיע. לכן הניחוש המושכל אומר שזה יימשך עד הרגע האחרון, בסוף החודש הזה, והחברים ירכיבו קומבינה מפא"יניקית שתאפשר לכולם, חרדים וחילונים, קדימאים וש"סניקים, לצהול בחיקו של נתניהו.
בנימין נתניהו היה יכול להיות מנהיג בישראל. להכריז "עד כאן", לשאת את נאום חייו, להיישיר מבטו אל החרדים ולהגיד להם חברים יקרים, זה נגמר. לא, אנחנו לא נשלח אתכם לבית הסוהר אם לא תתגייסו, אנחנו יודעים שזה לא ריאלי. אנחנו פשוט נפסיק לממן אתכם. מה שנקרא ה"סנקציות האישיות". אבל נתניהו, וסיבותיו עמו, העדיף לא לעשות את זה. אגב, יש לו סוג של קייס.
מצד אחד, כן, אותה "ברית היסטורית" הרסנית שמעקלת ומעכלת כל מה שנותר מהממלכתיות הציונית שעליה גדלנו בעשרים שנים האחרונות. מצד שני, וגם את זה צריך להגיד, עדיף לגייס חלק גדול מהחרדים (אבל ממש לא את כולם) ולהישאר חברים, מאשר לשרוף עליהם את המועדון ולצאת למלחמה. לכן כתבתי כאן, בהתחלה, שהתמונה מורכבת.
בלילה שבין ראשון לשני התנהל מו"מ קדחתני בין הצדדים. פלסנר מצד אחד, אטיאס מהצד השני. בש"ס יש שוטר רע, אלי ישי, ושוטר טוב, אריאל אטיאס. כשאלי ישי מצהיר שש"ס לא תסכים להטלת סנקציות אישיות על תלמידי הישיבה הסרבנים, אטיאס יודע להסביר שהיא אולי לא תסכים, אבל בנסיבות מסוימות היא לא תפרוש מהממשלה בגלל זה. הלך אטיאס אצל פלסנר, כשנתניהו חופר לו בטלפון כל אותו הלילה, וגם לפניו ואחריו, והביא סחורה.
על פי מתווה אטיאס, יש הישג היסטורי לחילונים. יש יעדי גיוס, יש מכסות, יש בסביבות 60 אחוז במחזור. יש גם סנקציות מוסדיות, על הישיבות והכוללים. מה אין? אין הרבה סנקציות אישיות. אטיאס הביא, בכל זאת, סנקציות אישיות. נתניהו הפציר בו. "תן לי משהו, אני חייב סנקציה", אמר ראש הממשלה, ואטיאס נתן. הוא הסכים לסנקציות בתחום הטבות הדיור, שזה נושא חשוב
אטיאס לא הסכים לגזירה של פלסנר שלפיה כל תלמיד ישיבה שלא שירת יצטרך להחזיר למדינה את הכסף ששילמה לכולל שלו כל השנים. "זה בסביבות מאה-מאה וחמישים אלף שקל", אמר אטיאס לפלסנר, "מאיפה הוא יביא את זה. הרי אין להם כסף לאכול. אתה לא מבין את הראש של החרדי. אם הוא היה חושב על כסף, הוא היה הולך להיות בחור ישיבה?"
וכך חלף לו הלילה. הבעיה של ח"כ יוחנן פלסנר היא שהוא התאהב בפוזיציה. הבעיה של שאול מופז - שהוא מינה את פלסנר ולא הכין תוכנית חלופית. הבעיה של נתניהו היא שהוא, כרגיל, התנהל הכי לא נכון שאפשר ופירק את ועדת פלסנר על דעת עצמו: העליב את מופז בשידור חי והפך את פלסנר לצלוב החדש, לקדוש המעונה האולטימטיבי.
מה שיצא מכל זה הוא המשבר הנוכחי, שבו כולם ממולכדים במצב בו לא רצו להיות מלכתחילה. ביבי ייתפס כשקרן אם הציבור יחשוב שהגיוס החדש הוא מריחה, מופז ייתפס כשקרן אם יתברר שהגיוס החדש ייחשב כמריחה, החרדים מוכנים להקריב לא מעט עקרונות ועדיין נתפסים כגנבים בלילה, ורק אביגדור ליברמן, כהרגלו, קרא את המפה הזאת מראש ויצא גדול, כי הוא פרש עוד בשיא, כאילו ידע שזה בדיוק מה שיקרה עכשיו, אז למה לו להוציא אנרגיה לחינם? אגב, מכיוון שליברמן מכיר את נתניהו טוב יותר מכל האחרים גם יחד, אז אפשר להבין איך ניבא את הפארסה הנוכחית בדייקנות כזאת.
התסריט האנרכיסטי: פגישת מופז-נתניהו היום נכשלת, ביום רביעי מפרסם פלסנר את המלצות הוועדה שפורקה, אך המשיכה לפעול במחתרת, נתניהו דוחה אותן, קדימה פורשת מהממשלה והולכים לבחירות באוקטובר-נובמבר. לתסריט הזה יש פיצול אנרכיסטי קצת פחות: נתניהו מכיל את פרישת קדימה ומנסה לפייס את ליברמן שיישאר, כדי לדחות את הבחירות לשנה הבאה. במצב הזה, הכל תלוי בליברמן.
התסריט המפא"יניקי: מופז ונתניהו מקימים ועדה חדשה, בראשותם, מתחילים הכל מהתחלה ומייצרים פתרון מושכל, מאוזן, שיביא לגיוס חרדים בהיקפים משמעותיים בהרבה מכפי שהיה עד עכשיו, אבל לא באופן גורף. ויש עוד אפשרות, שלא כתובה בשום תסריט מסודר, אבל היא מרחפת מעלינו: בסוף עוד נפציץ באיראן, כדי לשנות את האג'נדה של הבחירות מגיוס חרדים לחרדות אחרות לגמרי.
אקו"ם