מפגינים כפויי טובה
ציפי לבני לא חוללה כל שינוי בתחום השוויון בנטל. שאול מופז כן גרם לשינוי. היא התקבלה בהפגנה בשבת בערב בתשואות - והוא בבוז
מה לא כתבו עליו רק לפני שבועות ספורים. כאשר הוקמה ועדת פלסנר הוא הוצג כמו ליצן החצר; כאשר נתניהו פירק את הוועדה בהבל פיו, מיטב הפרשנים הפכו את מופז למגוחך; וכאשר התעקש מופז על יישום המסקנות - הוא הפך לבדיחה. מי הוא בכלל שיספק את הסחורה. איך הוא מעז. הרי הוא פוליטיקאי. לכן בהכרח הוא נוכל ושקרן וציניקן. דן חלוץ הבין לאן נושבת הרוח, וסיפק את הסחורה.
והנה, למרות כל המקטרגים והמלעיזים, ואף שהשינוי המתבקש הוא הרבה יותר כללי, משהו בכל זאת קרה. נתניהו ניסה לטייח, וגם ימשיך לנסות, אלא שהפעם עמדו מולו שני כוחות: גם הרחוב שהחל להתעורר וגם מפלגה פוליטית שהחליטה להתעקש. שום מחאת רחוב לא הייתה מצליחה לגרום לשינוי ללא גיבוי פוליטי.
המחאה החברתית שמה דגש על נושא השיכון. הקריטריונים עודכנו. אלא ששר השיכון, איש ש"ס, הצליח לעשות צחוק מהמחאה. המרוויחים יהיו האברכים. המאבק למען שוויון בנטל היה שונה. גם מחאת רחוב וגם כוח פוליטי. גם ככה המניפולטורים עובדים שעות נוספות כדי לסכל את השינוי.
אבל משהו, סוף כל סוף, מתחיל לקרות. ואם המהלך הזה יושלם, הרי שאחד השושבינים המרכזיים הוא שאול מופז. בלעדיו זה לא היה קורה.
השורד האחרון?
אלא שמשפט השדה שעשתה התקשורת למופז עבר לאווירת הרחוב. וכך הפך הפרטנר של המאבק למען שוויון בנטל לאויב המחאה. כדי שמשהו יקרה יש צורך בהמשך השילוב הזה, של מחאת רחוב ולחץ פוליטי. מופז זקוק למחאה ולמפגינים, והם זקוקים לו.
הוא לא יכול בלעדיהם. הם אינם יכולים בלעדיו. משום כך, אפשר להניח, הוא הגיע להפגנה במוצאי שבת. הוא הרי לוחץ על ראש הממשלה כדי שהשוויון בנטל יתממש. כך שאין שום דבר מוזר בכך שהוא הגיע להפגנה. והנה, דווקא מופז התקבל בהפגנה בקריאות בוז.
וציפי לבני, נסיכת הפוליטיקה, צעדה בראש המפגינים על תקן של גיבורה. למה? הרי לבני עמדה שנים בראשות קדימה. היא הייתה יכולה להוביל מהלך דומה. במשא ומתן הקואליציוני היא התעקשה על "מדינה פלסטינית". לא על שוויון בנטל.
מופז התעקש על שוויון בנטל. אז
למה, ריבונו של העולם, הוא התקבל בקריאות בוז והיא כגיבורת המחאה? אנחנו כבר יודעים שהפוליטיקה אכזרית. אלא שבמוצאי שבת הגיעה כפיות הטובה לשיאים חדשים. משום שאם יש מישהו שהמפגינים היו צריכים להודות לו, קוראים לו שאול מופז. אבל אותו, דווקא אותו, הם קיבלו בקריאות בוז.
מופז הוא אדם ציני, טוענים נגדו. הוא מנצל את המצב לטובת הישרדות פוליטית. יכול להיות. ואם כן, היכן בדיוק הבעיה? הלוואי שפוליטיקאים יעשו את הדבר הנכון, גם אם השיקול הוא הישרדות פוליטית. ברגע שיתברר שמופז אינו מספק את הסחורה, ולא מתעקש על שינוי - המחאה נגדו תהיה מוצדקת.
בינתיים האיש המושמץ ביותר בפוליטיקה הישראלית בחודשיים האחרונים הוא היחיד שאולי, אולי, יספק את הצעד הראשון לקראת שינוי היסטורי. מגיעות לו ברכות. לא קריאות בוז.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם