נחיתת חירום: הרמטכ"ל לשעבר עוזב את קדימה ויורה לכל עבר
הקריירה הפוליטית הקצרצרה של דן חלוץ הסתיימה השבוע בטונים צורמים. עכשיו הוא מתפנה לסכם את הניסיון הכושל להמריא בפוליטיקה ומחלק ציונים: לבני בפריימריז? "היסטרית", מופז בהפגנה? "פתטי" לפיד בכנסת? "מציג עצמו כמשיח"
עד שהתברר שגם ההחלטה לבחור במופז לא הייתה נכונה. "בשלב הראשון דווקא קראתי את המפה נכון. הפעלתי שיקול דעת והבנתי שלמופז יש סיכוי הרבה יותר גבוה מאשר ללבני. וכך באמת היה. לא יכולתי להעלות על דעתי שמופז יצטרף בהמשך הדרך לממשלה. אפילו בדקתי את הסיכוי שזה יקרה מולו באופן ישיר. לפני שהודעתי על תמיכתי בו, שאלתי את שאול בבירור: אתה מתכוון להצטרף בהמשך לקואליציה? והוא הסתכל לי בעיניים ואמר, לא, לא, קטגורית, חד משמעית".
מופז שיקר לך במצח נחושה?
"זה לא שקר", חלוץ מתפתל בכיסאו באי נוחות. "מותר לשנות החלטות בהתאם למציאות משתנה. מי שצמוד להחלטות עבר במציאות עכשווית הוא אידיוט. לכן המושג 'שקר' קצת חריף לי".
אז למה פרשת?
"הפריע לי ששאול אמר וחזר ואמר, 'ביבי שקרן, ביבי שקרן' כמה וכמה פעמים לפני שהצטרף אליו. אתה אומר דברים כאלה על ראש הממשלה ובסוף קם וחובר אליו? מה קרה, פתאום ביבי כבר לא שקרן? אני מסתכל על שאול ואומר, אם כל מה שהוא מוציא מפיו זו אמת, איך הוא יכול להתנהג אחר כך ההפך".
אכן, שאלה מצוינת.
"מדובר בפיתוח אמנות הפשרה. אפשר להתקפל ולהתפשר ולבלוע הרבה מאוד צפרדעים כדי לשמור על הכיסא, אבל בסוף הצפרדעים שאתה אוכל מקרקרות לך בבטן".
מאושש ומפויס, נינוח וידידותי, דן חלוץ משדר עסקים כרגיל. בביתו היפהפה בשכונת צהלה הוא מנשנש ענבים ועוגיות בתחושת שלמות תמימה עד נאיבית. כאילו לא הצטרפה הפרישה הציבורית השנייה שלו אל ההתפטרות ההיא, המהדהדת. כאילו לא נחל ניסיונו הקצר, המכמיר, מפלה פוליטית. "אי אפשר להשוות בין התפטרות מהצבא לפרישה מהפוליטיקה", נעלב חלוץ מהניסיון למצוא איזה מכנה משותף בין השתיים. "העזיבה של קדימה היא לא התפטרות אלא רצון שלא להיות עוד במקום שההתנהלות שלו איננה לרוחי. במלחמת לבנון, לעומת זאת, התפטרתי מתוך אחריות, משום שהמערכת עליה הייתי מופקד לא מילאה את ציפיותי".
גם המערכת הפוליטית לא מילאה את ציפיותיך.
"כן, אבל המחיר של אי מילוי הציפיות במלחמה היה שונה לחלוטין. והפעם הרגשתי שזזתי מהדרך. שאני ממשיך לנסוע ברכבת לתחנות אחרות שבכלל לא התכוונתי להגיע אליהן. הפעם הרגשתי שאני מסתכל על עצמי במראה וזה לא זה. אחד הדברים שעברו לי בראש היו, דני, אתה יודע מה, מיהרת מדי להצטרף לקדימה. אולי היית צריך לחכות. אם הייתי מצטרף רק היום לאיזו מפלגה, מה היה קורה? אף אחד הרי לא היה שואל למה לא הצטרפתי שנה וחצי קודם. יש אנשים שדוגלים בגישה האומרת, החלטות מהסוג הזה תעשה במועד המאוחר ביותר האפשרי".
עכשיו , משפרשת מקדימה, תצטרף למפלגה אחרת?
"לא עזבתי עם תעודת ביטוח למקום חלופי ואני לא מתכוון להודיע בזמן הקרוב על הצטרפות לשום מפלגה אחרת למעט זו של אהוד אולמרט. המקום היחיד שאשקול בחיוב להצטרף אליו זה אל ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, אם יחליט לחזור למערכת הפוליטית".
זאת בהנחה שיזוכה גם בפרשת הולילנד.
"בעיני, פרשת הולילנד מתגמדת אל מול העוול הנוראי שנעשה לאהוד ולמשפחתו בפרשות טלנסקי, ראשונטורס ומרכז ההשקעות. נראה לי שאם בנושאים הכל כך דרמטיים של מעטפות הכסף והנסיעות שלו לחו"ל בית המשפט מצא שאולמרט זכאי, אז פרשת מרכז ההשקעות ופרשת הולילנד מתגמדות עד כדי לא מתקיימות".
אתה שמח בשבילו?
"אני שמח שמחה גדולה. וזו לא שמחה בדיעבד. הייתי בין היחידים שהאמינו לכל אורך הדרך שאולמרט ייצא זכאי. אני חושב שהרבה גורמים במדינת ישראל, אם יש בהם מעט יושרה, יצטרכו לכרוע ברך בפני אהוד אולמרט ולהתנצל בפניו מעומק לבם על מה שעוללו לו. אני מתכוון לפרקליטות, למשטרת ישראל ולתקשורת שחרצו את דינו מראש, שלא לדבר על הרבה מאוד פוליטיקאים שרקדו על דמו, החל מציפי לבני שקראה לו להתפטר מתפקידו
אם אולמרט יחליט לא לשוב לפוליטיקה, ומארגני המחאות החברתיות יקימו מפלגה, תשקול להצטרף?
"זו היפותטיקה בריבוע. אני לא חושב שכל מחאה היא מיד גם הצלחה פוליטית. חלק מהמחאות החברתיות התפספסו כי הן לא רתמו לעזרתן מערכות פוליטיות למרות שהמהלך היה הופך את המחאה לקול משפיע".
אולי יאיר לפיד?
"היומרות של אנשים חסרי ניסיון ניהולי להוביל מדינה לא מקובלות עלי. לי למשל לא הייתה יומרה כזו. כשהמקורבים לציפי לבני באו אלי והציעו לי להצטרף אליהם נגדה אמרתי, לא יקום ולא יהיה, כי כדי להתמודד על תפקיד יו"ר מפלגה ולנצח בבחירות ולהפוך מועמד לראשות הממשלה צריך הכשרה מסוימת. לכן כל מי שבא מבחוץ וקופץ ומציב את עצמו כמשיח ישראל הבא, אני חושב שהוא זורה חול בעיני האנשים".
ומפלגת העבודה?
"כרגע במערכת הנוכחית אני לא מצטרף משום שאינני מחזר אחרי אחרים".
רק השבוע פורסם שחלוץ דווקא חיזר אחרי מפלגת העבודה לפני שעזב את קדימה, אבל שלי יחימוביץ' סירבה לקבל אותו לשורות המפלגה. יחימוביץ' נימקה שחלוץ אינו ראוי להצטרף לעבודה בגלל פרשת המניות בבוקר פרוץ מלחמת לבנון השנייה, שאותה כינתה "מעשה מופקר".
"מנהיגות מפלגת העבודה ניתנה לשלי יחימוביץ' כפיקדון. כמו רבים אחרים שנסקו וקרסו כי טעו לחשוב שהמדינה זה אני, או המפלגה זה אני, היא לא מבינה כנראה את כללי המשחק", טוען חלוץ. "אף אחד לא זכה עדיין לשמוע ממנה איזה הבזק תובנה מדינית-ביטחונית. לאף אחד אין מושג מה תפיסת עולמה בנושאים האלה. לגבי מישהי שמתכננת להיות ראש ממשלה, יש כאן יומרה.
"ראשי תנועה צריכים להבין שהמפלגה אינה קניינם הפרטי, היום הם יושבי ראש ומחר הם מודחים, ועם כל הכבוד לשלי יחימוביץ' אני לא זקוק לאישור של אף אחד כדי להתפקד למפלגה. ובכל זאת אני יכול להרגיע את שלי יחימוביץ'. אין בכוונתי להצטרף למפלגת העבודה בראשותה. היא יכולה לחסוך מעצמה את הפחד הקמאי שמא אתמודד מולה".
אם יחימוביץ' הייתה נענית לגישושים המוקדמים, היית מצטרף?
"אני מודיעה לך שזה לא היה עובר בבית", מתערבת עירית חלוץ, הרעיה. "הייתי מתגרשת ממנו. היה מוצא את עצמו בחוץ עם שקית. אני באה מבית של לוחם אצ"ל. סבא וסבתא שלי הסתירו את מנחם בגין ואת חיים לנדאו בביתם בחיפה. מפלגת העבודה? לא ולא. זה לא היה עובר אצלי בשקט".
חלוץ: "אשתי לא מרשה לי".
אז למה פנית למפלגת העבודה מלכתחילה?
"לפני הצטרפות קדימה לממשלה פגשתי איש בכיר ממפלגת העבודה ובפגישה נדונה האפשרות הזו, עלתה השאלה והוצע על ידי הבכיר שהאפשרות תיבדק מול היו"ר. לא נתתי לזה סיכוי".
אז למה נתת לו אור ירוק?
"כי אני מדבר עם כל מי שרוצה לדבר איתי".
מה אמרה יחימוביץ'?
" קיבלתי תשובה: 'לא בשלה העת'. לא הרמתי טלפון לברר את התשובה מיוזמתי. באו ואמרו לי ובזה נגמר הסיפור".
שלי כינתה את פרשת המניות "מעשה מופקר".
"הייתי מציע ליושבת הראש המכובדת שתלמד את העובדות לפני שהיא מדברת. כל סיפור המניות הוא רשעות זדונית מתחילתו ועד סופו. אם היא הייתה טורחת לקרוא את האמת המפורסמת בספרי, שעותק ממנו יישלח אליה מחר בבוקר, גם אם היא לא תקרא את הספר, היה מתברר לה שבמשך כל חיי הייתי גם אחראי למשפחתי ולניהול ענייניה הכספיים. חודש לפני מלחמת לבנון השנייה הנחיתי את פקיד הבנק שלי להעביר את כל כספי החסכונות ממניות לפיקדון שקלי רגיל. פקיד הבנק מילא את בקשתי למעט 120 אלף שקל שביקש ממני להמתין ולא למכור אותם. יומיים לפני מלחמת לבנון השנייה צלצלתי אליו וביקשתי למכור גם את היתרה. הפקיד רצה עוד יומיים לבדוק איזו מניה עלתה ואיזו ירדה. כעבור יומיים נפל על 12 ביולי. בשש בבוקר הגעתי אל המשרד וביקשתי מהמזכירה להשיג לי את הבנק. לא ידענו עוד כלום על המלחמה כי רק בצהריים הייתה חטיפה והיו נפגעים וכל עם ישראל שמע שתיתכן מלחמה. אני יושב בלשכה עם עצמי, אחרי שהלכתי לשירותים - עוד דבר שעשיתי במלחמה והוא כנראה אסור - ומתכונן להערכת המצב של שר הביטחון. ופתאום הטלפון מצלצל. מזכירתי אומרת לי, פקיד הבנק על הקו. באופן אוטומטי הרמתי את השפופרת ואמרתי לפקיד הבנק, תעשה מה שאמרתי לך. וזהו".
היו שטענו שביום כזה אין מקום לניהול עסקאות כלכליות.
"בדיעבד, ייתכן שהייתי צריך לטרוק לפקיד את הטלפון. להגיד לו, לא היום, מחר. אבל בצהריים עוד לא הייתה החלטה לצאת למבצע בלבנון, רק בערב, לכן החיבור שניסו לעשות לי, כאילו היה שימוש במידע פנים כדי למכור או לקניות מניות הוא נבזי ומרושע, וכל הפוסל במומו פוסל".
יחימוביץ' איננה יחידה בפנתאון הנשים שחלוץ מטפח כלפיהן טינה מסוימת. הראשונה שמובילה את המצעד היא ציפי לבני. המפקד והפוליטיקאי הידידותי הזה, איש רעים להתרועע, שהיה ידוע בצבא ובאזרחות כ"איש של אנשים", רוחש להן הכל חוץ מכבוד.
"זמן קצר לפני שציפי לבני כינתה אותי 'בזוי' בתקשורת, היא הייתה פה, בבית שלי", הוא מספר. "חמותי נפטרה והיא באה לנחם. ישבה על כיסא הקש הקלוע בסלון, אני ישבתי מולה, לא הייתי בזוי באותו רגע. מאוד הערכתי את זה שבאה לנחם, כולה חביבות וחיוכים. אחר כך אמרה מה שאמרה. זה הסגנון שלה. אני מבין שהיא נעלבה שתמכתי בשאול מופז, אבל אני חושב שזו זכותו הבסיסית של כל חבר מפלגה כאשר הוא מזהה שלמישהי אין כישורי מנהיגות, להעביר את תמיכתו למישהו אחר, ראוי יותר".
נפגעת מהדברים שאמרה עליך?
"אני נפגע ממי שאני מעריך. ואני לא מעריך אותה ולא את כישורי המנהיגות שאין לה. הנה הייתה תוצאה בפריימריז לרעתה. היא הפסידה. למה לעזוב את המפלגה? למה לא לכבד הכרעות דמוקרטיות? למען האמת, מיד כשהצטרפתי לקדימה זיהיתי תנועה שמתרסקת עם כל יום שעובר. שנה וארבעה חודשים עד מועד הפריימריז ראיתי שציפי לבני לא עומדת במבחני המנהיגות שרשמתי לעצמי כשהתבוננתי בה. למשל שבעת הפורשים מקדימה. היה צריך לתת להם ללכת. לא לחבק אותם חזרה. היא כל הזמן אמרה, 'צריך לחבק אותם'. אבל במקרה שלה זה היה לחבק קיפודים. לבני פספסה כל הזדמנות שמפלגת אופוזיציה מייחלת לה. למשל המחאה החברתית. כמה הזדמנויות מהסוג הזה נופלות לידי מפלגת אופוזיציה? או משבר הרופאים, או הפגנות העובדים הסוציאליים. היא ישבה בשקט".
"האופוזיציה הרזה של היום, 26 חברי כנסת בסך הכל, יותר קולנית ואסרטיבית ממה שלבני הייתה בתקופתה. זה המבחן האמיתי של מנהיגות, ואי אפשר להאשים כל הזמן את מספר שתיים. בכל הכבוד, תפקידם של מספר שתיים בכל מפלגה הוא לעולם לנסות להפוך למספר אחת. "המנהיגות המפוקפקת של ציפי לבני התחילה להתגבש אצלי כבר במלחמת לבנון. כשישבתי בישיבות הממשלה כרמטכ"ל והיא הייתה חלק, או לפחות היא מציירת את זה היום כמי שהייתה חלק חשוב ממקבלי ההחלטות. אז בלי לפגוע בחשיבות של מה שהיא עשתה או לא עשתה מאחורי הקלעים, לא גיליתי אצלה איזה שאר רוח מנהיגותי. והיו לי השוואות לבעלי תפקידים בכירים אצל ראש הממשלה אריאל שרון וראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט שאני אוהב אותו אהבה גדולה. ראיתי מנהיגים ומפקדים מקבלים החלטות, ולא ראיתי את הניצוץ שאפיין אותם אצל ציפי לבני".
אז למה חברת אליה כשנתנה לך הזדמנות פוליטית?
"המושג 'חברתי אליה' הוא כל כך מעוות. לא התחתנתי עם ציפי לבני. יש לה בעל, ברוך השם. כן, אמרתי לציפי לבני שאתמוך בה, וחזרתי מן האמירה הזו במהלך החודש הראשון. כשהצטרפתי לקדימה ציפיתי למצוא תנועה אחרת. לא חשבתי שהיא תידרדר כל כך. והצטרפתי למפלגה, לא ליו"ר".
את הניצוץ הזה שאתה מדבר עליו ראית אצל מופז?
"ראיתי את מופז כרמטכ"ל וכשר ביטחון מקבל החלטות קשות, מורכבות, מסוכנות. זה היה ההבדל בינו לבין ציפי. אני מכיר אותו כמפקד שהוביל אנשים במצבים מאוד לא פשוטים. גם אנשי השטח זכרו אותו לטובה. אבל את ציפי שנאו. שלוש שנים היא לא ספרה אותם בכלל. ולקראת הפריימריז, כשהבינה שהיא בצרה צרורה כי כולם בנו על שאול, אז היא פתאום הופיעה. אמרה, סליחה, טעות, עכשיו באתי. תסלחו שלא הייתי כאן קודם. ואני אומר, יש דברים שלא נסלחים. מי שחושב שנמשח למלוכה ולא עושה את ההכנות הנדרשות לפני תהליך ההכתרה, לא יקבל את הכתר".
חלוץ (64), הרמטכ"ל ה-18 של ישראל, החל את הקריירה הצבאית שלו בטייסת אף-4 פנטום הראשונה, עליה אמר פעם: "זה הדבר המכוער היפה ביותר שראיתי מעודי". כלוחם במלחמת ההתשה השתתף ב-40 גיחות מבצעיות ובהן תקיפת המטכ"ל הסורי, ואף הפיל שלושה מטוסי אויב. לאחר המלחמה שירת כסגן מפקד טייסת 201, מפקד טייסת 107 וראש היחידה המבצעית בפרויקט הלביא, שם עבד בסמיכות לאהוד ברק.
"יצא לי להכיר אותו מקרוב באותה תקופה", הוא אומר. "התרשמתי שמאחר שהוא חשב שהוא יודע יותר טוב מכולם, הוא היה הרבה פחות קשוב לסובבים אותו. אין ספק שברק הוא איש חכם ונבון, אבל המחשבה שכל האחרים יודעים הרבה פחות ממנו משודרת ממנו כלפי הסביבה לעתים קרובות מדי. אהוד ברק מתייחס לאנשים כאילו היו שקופים. כאילו היו זכוכית".
חלוץ שירת כמפקד בסיס חצור, ראש להק אוויר (רל"א) בחיל האוויר וראש אגף מבצעים במטכ"ל (אמ"ץ). באפריל 2000 התמנה למפקד חיל האוויר. בתקופתו הרחיב את השימוש בכלי טיס בלתי מאוישים ואת שיתוף הפעולה עם חיילות השדה. בהנהגתו ביצע חיל האוויר מאות סיכולים ממוקדים שבמהלכם נהרגו עשרות בכירי טרור פלסטינים ובהם מייסד החמאס אחמד יאסין - אך גם אזרחים חפים מפשע.
ביולי 2002 הפציץ חייל האוויר מבנה בעזה. בהפגזה נהרגו בכיר החמאס סאלח שחאדה לצד 14 אזרחים וילדים. הפעולה עוררה סערה ציבורית חריפה. פעילי שמאל האשימו את טייסי חיל האוויר בפשעי מלחמה ודרשו להעמיד אותם לדין בבית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג. חלוץ, ששהה בזמן הפעולה בחו"ל, גיבה את הלוחמים. "חבר'ה, תשנו טוב בלילה, גם אני ישן טוב בלילה", אמר להם. "לא אתם בוחרים את היעדים, ולא אתם בחרתם את המטרה. הביצוע שלכם היה מושלם, וכל אלה שיש להם בעיה עם זה, שיתייצבו מולי". כשהתייצבו מולו, טבע את המשפט שלימים ישמש כאחד הקטרוגים העיקריים נגדו. "כשאני משחרר פצצה", אמר כשנשאל מה מרגיש טייס בזמן לחימה, "אני מרגיש מכה קלה באווירון וכעבור שנייה זה עובר".
התגובות לא איחרו לבוא. בג"ץ הוגש בדרישה לפתוח בחקירה פלילית בעניין הרג הילדים ולעכב את מינויו של חלוץ לתפקיד סגן הרמטכ"ל. בסופו של דבר העליון דחה את עיכוב המינוי, אם כי מתח ביקורת מסוימת על דברי חלוץ. "זו הייתה אמירה חפוזה", הוא אומר היום. "לא נתתי את הדעת על הפרשנות הטיפשית שהיא תקבל. הסברתי בצורה הכי בסיסית מה מרגיש טייס מבחינה טכנית כשהוא מפיל פצצה. אמרתי שרגש ואיכות ביצוע לא תמיד עולים בקנה אחד ושאני מצפה שהלוחמים יבצעו את המשימה ולא יעסקו בו זמנית בסוגיות רגשיות, אחרת יגרמו יותר נזק מתועלת".
אתה מצטער על מה שאמרת?
"אני מצטער על הפרשנות שניתנה לאמירה. אני לא יכול למחוק אותה. היא רשומה בפנתאון האמירות".
ביוני 2005 מינה שר הביטחון מופז את חלוץ לרמטכ"ל במקום משה (בוגי) יעלון שכהונתו לא הוארכה כמקובל בשנה נוספת. בתקופתו התבצעה תוכנית ההתנתקות, כשחלוץ טובע את הסיסמה "ברגישות ובנחישות" והפינוי עצמו מתנהל במינימום אלימות.
ב-2006 נחטף גלעד שליט, החל ירי רקטות חיזבאללה אל הצפון, ומבצע "גשמי קיץ", בעקבות האירועים, הפך למלחמת לבנון השנייה. על אופן קבלת ההחלטה לצאת למבצע ועל ניהול המערכה נמתחה ביקורת רבה על ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט, שר הביטחון עמיר פרץ והרמטכ"ל דן חלוץ.
"אולמרט הוא אחד האנשים בעלי כושר הלמידה וההחלטה מהגבוהים ביותר שאני מכיר", מאפיין חלוץ. "הוא איש נועז בגישתו, בהחלטותיו, ויחד עם זאת חם ומאוד קומוניקטיבי. אהוד אולמרט עבד עם אנשים. אהוד ברק עבר דרכם. אני חושב שהוא היה מראשי הממשלה הטובים ביותר במדינת ישראל. אני זוכר שישבנו שלושתנו, פרץ, אולמרט ואני בזמן המלחמה בבית שלו, סביב שולחן השבת במטבח, ועם כל הקושי והביקורת הוא היה מקפיד לגבות אותנו בלי הנד עפעף ולתת לנו את כל חופש הפעולה".
בינואר 2007 התפטר חלוץ מכהונת הרמטכ"ל. "הבנתי שאם לא אזוז מהתפקיד, אפגע בצבא, כי כשיורים על הרמטכ"ל, יורים על החיילים, ואני לא הייתי מוכן שהצבא יהפוך לשק חבטות רק בגלל שאני מתעקש להמשיך לשבת על הכיסא. אמרתי לעצמי, הרי את התמונה שלך תולים בלשכת הרמטכ"ל גם אם אתה שם יום אחד ולא ארבע שנים מלאות. נתתי לאולמרט את מכתב ההתפטרות. אמרתי לו, תשמור אותו אצלך ואני אודיע לך מתי להפעיל אותו. כשהתנאים הבשילו, הרמתי לו טלפון ואמרתי לו, ראש הממשלה, בחדשות השעה שתיים בלילה ההתפטרות שלי יוצאת לדרך".
בנאום הפרידה שלו בוועדת החוץ והביטחון אמר חלוץ "הכי כואב לטייס כאשר מספר שתיים שלו יורה לו בגב". בכך התייחס לבכירים במערכת הביטחון שהאשימו אותו במחדלי המלחמה הגם שהיו שותפים מלאים לשחיקה במוכנות הצבא בטרם החל המבצע.
התכוונת לבוגי יעלון?
"זו הייתה מטאפורה שלא נגעה לסגן הרמטכ"ל אלא לאנשים אחרים ובתוכם פוליטיקאים מסוימים ובוגי יעלון. אני חושב שתהליך השינוי והקצנת העמדות שבוגי יעלון עבר מהתקופה בצבא לדמות שלו היום הוא מאוד חריף. לדימוי הקדוש המעונה שהוא היטיב לטפח אין שום אחיזה במציאות. בוגי לא קדוש ולא מעונה אלא היה בעיקר לא לויאלי ולא קולגיאלי כשהייתי הרמטכ"ל במלחמת לבנון וגם לאחריה. היום אני יכול להגיד שיש לו חלק ניכר באחריות על הצבא שהוא הותיר אחריו. המלחמה אמנם התרחשה במשמרת שלי, אבל מי שהוביל את הצבא עד שנה לפני המלחמה היה בוגי יעלון. אי אפשר לקלקל צבא במהלך שנה גם אם אתה בחיל האוויר".
המחדל , הביקורת וההתפטרות עדיין מהדהדים בך?
"לא נולדתי רמטכ"ל ובטח שלא אמות רמטכ"ל. תמונתי כבר תלויה בכמה לשכות חשובות ומבחינתי הגעתי להישג יפה במיוחד על רקע המקום ממנו באתי. מישהו אמר לי לא מזמן,'בשביל מה היית צריך להיות רמטכ"ל, יכולת להיות היום במקום אחר לגמרי'. ואני אומר לך שאני כל כך שלם עם זה שהייתי שם, כל כך שלם עם כל מה שעשיתי, גם עם הטעויות וגם עם ההישגים. אני חושב בכנות שלוח ההישגים שרשום לזכותי הרבה יותר גדול מלוח הטעויות".
מה ההבדל, לדעתך, בין מלחמת לבנון השנייה למבצע "עופרת יצוקה"?
"השחקנים בכל מגרש היו אחרים וכך גם האילוצים בעזה ובלבנון. בשורה התחתונה, במלחמת לבנון השנייה הבינו שלא מתעסקים איתנו, עובדה שהשגנו שקט לאורך שש שנים. ב'עופרת יצוקה' ראינו שעד לפני שבועיים הצד השני לא יושב בשקט וממשיך מפעם לפעם לפגוע בנו באמצעות רקטות וטילים.
"אחד הדברים הכי מהותיים שמשפיעים על התפיסה הציבורית לגבי הצלחה של מערכה צבאית זה האימפקט התקשורתי. מלחמת לבנון השנייה סבלה מבעיה קשה מאוד בדימוי התקשורתי שלה. לא השכלנו להפוך את הקערה על פיה ולעשות שימוש נכון בתקשורת כפי שעשו ב'עופרת יצוקה'. שם הטיפול בתקשורת נעשה בצורה טובה לאין שיעור. בהשוואה למלחמת לבנון, ב'עופרת יצוקה' התקשורת בכלל הייתה מחוץ למשחק".
האחראים להבדלים הם מירי רגב שהייתה דוברת צה"ל שלך ואבי בניהו שהיה דובר צה"ל של גבי אשכנזי.
"אבי בניהו היה דובר צה"ל מעולה. הלוואי והיה לי אותו במלחמת לבנון השנייה".
מה דעתך על התבטאות ה"סרטן" של רגב בנושא מהגרי העבודה?
"אני חושב שהדברים שלה בנושא הזה אינם ראויים, אינם במקומם, ואת שטף המהגרים אפשר לעצור במילים אחרות ותקיפות לא פחות ועם זאת כאלה שלא גורמות לנזק תקשורתי וערכי".
מה ההבדל בינך לבין הרמטכ"ל אשכנזי?
"שנינו גדלנו במושב חגור, שנינו מחוברים לאדמה הזו. בעולם הדימויים ההבדל בינינו התבטא הכי טוב בתוכנית 'ארץ נהדרת'. אני נתפסתי מרכיב שבעה משקפי טייסים ומחליף אותם כל הזמן, וגבי כלוחם שדה עם סכין בין השיניים. זה הצחיק אותי".
המחשבה על פרישה מקדימה התחילה להתגלגל אצל חלוץ מהיום שבו הודיע מופז על החלטתו להצטרף לממשלה. שישה שבועות ארוכים הלכה ותפחה עד שהגיע דוח פלסנר והגיש את הקולב באופן סופי.
"אני זוכר שנפגשתי באקראי עם שאול יום לפני שהצטרף לממשלה", משחזר חלוץ. "ולא ידעתי שהחליט לחבור למחרת לנתניהו. הוא לא סיפר לי. הוא לא ידע מה יוליד יום וחשב שעדיף לשמור את הדברים נצורים בבטן. כשנודעו הדברים וכל העולם רעש, אני חשבתי שמפלגת קדימה אמורה להיות אלטרנטיבה שלטונית ולא משלימה שלטונית. אחרי כל ההתחייבויות של מופז והאמירות שלו על הליכוד, המעשה הזה היה מאוד לא נכון בעיני".
איך הגבת למהלך?
"בתחילה ניסיתי להבין. אני לא אטום. יו"ר קדימה ראה לנגד עיניו מפלגה מרוסקת שלא הוא הביא להתרסקותה אלא ציפי לבני. הירושה שקיבל ממנה הייתה מפלגה לא מתפקדת. בשלוש שנות אופוזיציה, קדימה עם העוצמה הפרלמנטרית שלה לא באה לידי ביטוי בצורה הכי בנאלית. ציפי לבני הפכה את המפלגה לאדמה חרוכה. מלכתחילה מכרו את לבני לציבור כעטיפת צלופן. שאול נאלץ להתמודד עם התוצאה ועם הבחירות בפתח ולכן מבחינה פוליטית הוא עשה מה שחשב כצעד נכון.
"צריך לומר את האמת לאשורה: בסופו של דבר ההצטרפות לממשלה נועדה להרוויח זמן כדי להציל את קדימה. אבל אני ראיתי בזה משגה גדול. זה לא היה קוד ההתנהגות שלי. אותי לא מעניין לדבוק בכיסאות. כשהצטרפתי לקדימה, מקורבים במפלגה, במעגל הראשון הצפוף ביותר, קראו לי והציעו לי בשקט להתמודד מול ציפי לבני. אמרו שיתמכו בי מאחורי גבה. אמרתי, לא יקום ולא יהיה. אני לא מוכן לכך גם מהסיבה הערכית וגם בגלל שאין לי את הניסיון. לא הצטרפתי לקדימה כדי לחפש לעצמי מקום עבודה. יש לי מספיק פרנסה ברוך השם, בניגוד לכמה אנשים שאם לא היו היום חברי כנסת, היו בוודאי מובטלים. בסך הכל רציתי להשפיע".
אמרת את זה למופז?
"היו לנו שיחות לא מעטות על הנושא. הזהרתי אותו שהבידול של קדימה מיטשטש. אמרתי לו שההצטרפות לממשלה היא טעות משום שאי אפשר להיות שותף של מישהו שלא רוצה להיות שותף שלך באמת, ושהיעד שלו הוא למעוך אותך, לרסק אותך, להעיף אותך או לפחות להפוך אותך מיריב רלוונטי ליריב שאינו רלוונטי".
החבירה לממשלה פתחה חזית גם בחצרו הפרטית של הרמטכ"ל לשעבר. חברים של חלוץ שהצטרפו לקדימה בעקבותיו קרעו את כתב המינוי. "תת אלוף ואלוף משנה בחיל האוויר, חברים טובים שלי שהחליטו להפוך בזכותי לחברי המפלגה, שלחו לי הודעה כתובה קצרה:'דני יקירי, בעקבות הצטרפות קדימה לממשלה אנחנו מושכים את הטפסים'".
ואתה ?
"התלבטתי ארוכות".
למה לא התפטרת מיד?
"מותר להתלבט. זה אנושי. יעידו האנשים הקרובים אלי, כולל פעילים בקדימה, שאמרתי להם שלהערכתי החיבור בין ביבי לשאול יגיע לפיצוץ מהר מאוד על רקע חוק טל ואז ככל הנראה אפרוש גם אני. ביום רביעי שעבר, בשעת לילה מאוחרת, התיישבתי וכתבתי מכתב לשאול. רשמתי בו שאם קדימה לא תעזוב את הממשלה לאלתר, איני רואה את עצמי שייך אליה יותר. למחרת בבוקר שאול צלצל. הסביר לי למה הוא עושה את מה שהוא עושה. אמר שהוא מאמין בוועדת פלסנר ושהחלופה לחוק טל תעבור בכנסת".
הוא הפציר בך להישאר?
"לא. השיחה בכלל לא התפתחה למקום רה לאלפי שקלים בחודש. מה זו הפריבילגיה הזו להתגייס בגיל 22? ואם יש 20 אחוז עילויים בציבור החרדי, יש את אותו אחוז מחוננים גם בציבור החילוני".
הביקורת על הוועדה מימין היא שאינה תובעת שירות צבאי לערבים.
"אומרים אצלנו, עוד לא בשלה העת. לפני כמה זמן הלכתי לבדיקה רפואית אצל רופא ערבי ישראלי נחמד באופן יוצא מן הכלל. ואני שואל, אם את חיי הרפואיים אני יכול לשים בידי רופא ערבי, מה מונע ממנו לעשות גם שירות אזרחי כרופא, בדיוק כמו עתודאי יהודי? חתני הוא טייס מילואים בחייל האוויר. לאחרונה סבל מכאבי גב וצוות המטפלים בו כלל רופא יהודי ורופא ערבי. ואני שואל, את גבו של טייס יכול לנתח רופא ערבי, אבל לעשות שירות אזרחי הוא לא מסוגל?".
הצבא צריך בכלל הצפה של עשרות אלפי חרדים מדי שנה?
"ברור שהוא צריך. גם אם יש בתוכם טובים פחות, לפחות תהיה למערכת אפשרות הזה. מופז מכיר אותי. הוא יודע שאם אני כותב, הדברים כבר מקובעים אצלי ואין דרך חזרה. לא איימתי עליו. בתקשורת ניסו להציג את זה כמו קרב בין רמטכ"לים, אבל אני לא הצבתי שום אולטימטום, רק תנאי שקדימה תעזוב את הממשלה. אמרתי למופז, אם קדימה הייתה עוזבת את הממשלה מיד, לא ניתן היה להעביר את חוק טל, ואז בתוך 48 שעות היו מקבלים את כל ההתניות שלה מהאופוזיציה, ועוד משופרות, כי גם הבוחרים של ביבי נושאים בנטל".
מופז מציג את ועדת פלסנר כניסיון אמיתי של קדימה לטפל בשוויון בנטל הגיוס.
"אני חושב שהחלופה שהוצעה מינימליסטית וגם בלי משקפיים אפשר לקרוא בין השורות שהחוק החדש שיוצע לא יהיה אפילו דומה לדבר ההגון היחידי המתבקש: חוק אחד לכולם, גיל אחד לכולם, סנקציה אחת לכולם. הוועדה של מופז הציעה הקלות מרחיקות לכת לציבור החרדי. שירות בגיל 22 או 23 משמעו שלחרדים המתגייסים כבר יש שניים-שלושה ילדים ולכן הם לא יעשו שירות אמיתי אלא מקוצר, לא ילכו ליחידות החוד, לא ישתתפו בתורנויות, לא יהיו להם שמירות, וכל זה בתמולבחור ולנפות. הפטור לא אמור לבוא לפי עוצמת האמונה אלא לפי צורכי הצבא. פוטנציאל של עשרת אלפים מתגייסים כל שנה יאפשר להקטין ולצמצם את נטל המילואים, את משך שירות החובה. ככל שיותר ישתלבו, העומס יקטן יותר".
מופז לא מבין את הדברים כמוך?
"הוא הבין וגם אני הבנתי לאן הרוח שלו נושבת. יש מספיק מילים בשפה העברית כדי להוציא את כולם מרוצים ולהציג את החלופות של מופז ופלסנר כהישג יוצא דופן. המערכת כל כך צינית. כבר ראיתי את מכבסת המילים בפעולה. יש הרבה מילים בשפה העשירה שלנו ולא מתאים לי להיות שותף לזה. לכן פרשתי. ורק אז הרגשתי מספיק נוח להצטרף אל ההפגנה הגדולה במוצ"ש על השוויון בנטל הגיוס. הרי לא הייתי יכול להפגין נגד קדימה כשאני שייך למפלגה".
מופז הגיע להפגנה כיו"ר קדימה.
"אני לא מבין איך המשנה לראש הממשלה יכול להשתתף בהפגנה נגד הממשלה. המקום הטבעי להפגין נגד ראש הממשלה זה סביב שולחן הממשלה. אבל מופז בחר להופיע בכל זאת. במערכת הפוליטית הצינית שלנו הכל אפשרי. אתה יכול לאכול מכל המנות - בשר, חלב ופרווה - ולערבב ביחד. אני אומר למופז, אם אתה רוצה לצאת נגד המערכת הצבאית, תפשוט את המדים, ואם אתה רוצה לצאת נגד ראש הממשלה אל תהיה המשנה לראש הממשלה. זה לא נכון. זה הזוי. זה פתטי".
איך לא עמדת על טיבו של מופז כשהלכת אחריו?
"אין קשר. לא ידעתי שכך יתגלגלו הדברים כשבחרתי לתמוך בו, ומופז היה עדיף פי כמה מלבני. מאז הדברים השתנו. מופז, ביבי ופלסנר הודיעו שיש ועדה אלטרנטיבית שיושבים בה שני נציגים פוליטיים ועוד נציג פוליטי לא פורמלי. מדובר בפשרה פוליטית, אבל חוק הגיוס בעיני אינו חוק של פשרות. כל צעיר וצעירה במדינת ישראל, לרבות החרדים והערבים, צריכים לעמוד בגיל 18 מול שערי לשכת הגיוס".
פלסנר הציע חלופה הרבה פחות קשוחה.
"ועדיין ראש הממשלה פיזר את הוועדה וזרק את פלסנר מכל המדרגות. וזה בדיוק המקום ששאול מופז היה צריך לקום ולהגיד, עד כאן, אני שם את מכתב ההתפטרות שלי ועוזב את הממשלה. זה היה המקום שבו היה עליו לעצור וללכת. והוא לא עשה את זה. לכל אחד, גם למופז, יש קווים אדומים. אפילו קווים של כבוד. וההשפלה הזו היא הכל, חוץ מכבוד. היה עליו להגיד, סטופ, כמה עוד אפשר לדרוך עלי. חוק טל היה נושא ראוי ביותר בשביל שמופז ישבור עליו את הכלים ". בלילה שבו פרשת מקדימה הניפו מארגני ההפגנה סטיקר חדש: "מופז, עכשיו תורך"." אולי הם התכוונו שעכשיו תורו של שאול להיות ראש הממשלה".
חלוץ מסרב לסכם את ניסיונו בפוליטיקה עד כה ככישלון. מה שבטוח הוא שמהר מדי גילה שהרקורד שצבר בצבא נטול עוצמה אלקטורלית. "בפוליטיקה הישראלית לטוראי ולרמטכ"ל יש את אותו הכוח. לשניהם יש פתק בקלפי, ודווקא הטוראים, החיילים הפשוטים, קבלני הקולות, נכנסים לכנסת הרבה יותר בקלות מאשר רמטכ"לים לשעבר".
זה ההבדל היחיד?
"בחיל האוויר אתה נותן פקודה ואפילו לא צריך לבדוק שהיא תתבצע. היא תתבצע. בפוליטיקה למדתי מהר מאוד לקחת את כל מה שאומרים לי בעירבון מוגבל. אתה יכול לקבל תמיכה מקיר לקיר במפגשים עם הפעילים בשטח ולצאת משם באופוריה שהכל מסודר וכולם יתמכו בך, ואחר כך מתברר שהם אומרים את אותם הדברים לכולם. בצבא או שמקבלים צל"ש או שמקבלים טר"ש. בצבא כשאתה נהרג אתה נהרג. בפוליטיקה אפשר להרוג בן אדם כמה פעמים והוא עדיין חי".
אקו"ם