ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

משבר הגיוס: ממשלת האחדות המפולגת

נתניהו מתחיל להבין שטעה כשבחר לשלב כוחות עם קדימה המפוררת. אחרי הזיגזג השבוע, אל תתפלאו אם נלך לבחירות בחורף

לקראת חצות הלילה, ביום שלישי, התקשר בנימין נתניהו לשאול מופז וביקש לברר מדוע קדימה מקשיחה עמדות ומתעקשת לפתע להטיל סנקציות פליליות על חרדים משתמטים. "בשביל מה זה טוב, למה אנחנו צריכים להיות כל כך קיצוניים?", ביקש ראש הממשלה לברר, כמעט באגביות.

אבל אפילו מופז, שהיה מוכן בשבועיים האחרונים להתעלם מלא מעט השפלות וכיפופי ידיים מצד נתניהו, הצליח להבחין ששום דבר בשיחה הזאת אינו תמים, ושראש הממשלה מתניע באותו הרגע ממש את המשבר הבא במלחמת החפירות מולו על גיוס החרדים. הפעם מצא מופז את עצמו בצד הלא נכון.

מי כבר זוכר את הפירוק האלים של ועדת פלסנר, את הפניית העורף לחרדים, את אימוץ מסקנות פלסנר ושוב את הבריחה מהסיכומים. הכל בשבוע אחד, הכל בידי אדם אחד. לזיגזוגים אין סוף.

מה שמופז לא הבין באותה שיחה טלפון קצרה, זה את העובדה שנתניהו כבר הניח באותו הזמן את יסודותיו של הספין שבאמצעותו התכוון לרדת מעץ אימוץ מסקנות פלסנר. ההכרה חלחלה לתודעה של מופז רק למחרת.

"אצלנו אנשים דתיים לא יילכו לכלא על אמונתם", הזדעקו בלשכת נתניהו בתזמון מושלם למשבר, שהתגלגל לאחר שבקדימה, ובצדק, הודיעו על נתק בשיחות בין פלסנר לבוגי יעלון - השניים שהיו אמורים להציג שלשום את נוסח החוק החדש. בהמשך הקצינו עוד יותר את המסר והוסיפו שזה מזכיר את הסובייטים ששלחו לכלא את השר יולי אדלשטיין. באמת לאן הגענו, שאלו. ובאמת, לאן הגענו? מה הקשר בין אסיר ציון לאלפי צעירים חרדים בשנה שמתחמקים מלמלא את חובתם האזרחית?

עד כאן הספין של נתניהו, ועכשיו לעובדות. על פי דוח פלסנר יוטלו סנקציות בדרגות חומרה עולות על חרדים משתמטים. הקלות שבסנקציות יופעלו רק ארבע שנים מיום הגיוס, והן יהיו כלכליות ועיקרן שלילת מענקים והטבות שניתנות למשרתים. רק בסוף הסקאלה, כעבור עשר שנים, תוטל סנקציה פלילית. זהו פרק זמן סביר בהחלט, מה גם שלא מדובר על כליאה אלא על רישום פלילי.

מדוע מתעקשים נתניהו ויעלון שצעיר חילוני משתמט, פציפיסט - נניח שזו אמונתו - ייכלא (בדיוק כמו יונתן ארצי, אחיינה של שרה נתניהו, ב-2003), ואילו חרדי משתמט יזכה מראש לחנינה? כך או כך, הסברה שלפיה נתניהו היה זה שחולל בכוונת מכוון את המשבר עם מופז, מקבלת חיזוק לנוכח התנהלותו של יעלון. יעלון, בשיחות עם פלסנר עד שלישי בלילה, הסכים למתווה הסנקציות שהוצג בפניו, אולם לאחר פגישה עם נתניהו, בשלישי בערב, שינה לחלוטין את גישתו. הוא התקשר לפלסנר וזה הופתע לשמוע שיעלון מתנער, במילים יפות אמנם, מליבת הסיכומים עמו.

"התחדדו אצלי דברים", אמר לו בפשטות כשהח"כ מקדימה ביקש להבין מה קרה.

מדוע, אם כן, הפך נתניהו במהלך יום שלישי את עורו ואת טעמו, והפנה שוב עורף למופז ולקדימה, אחרי שכבר עשה לעברם כברת דרך ארוכה והיה על סף הבאתו של חוק היסטורי ביום שני לכנסת? האם היה זה זיכויו המפתיע של אהוד אולמרט בפרשות "ראשונטורס" וטלנסקי באותו הבוקר, דבר שעורר בראש הממשלה את כל הפחדים והשדים הרדומים מחדירתה לזירה של אלטרנטיבה בשר ודם לראשות הממשלה?

האם באמת ראש הממשלה נלחץ עד כדי כך מאיום שנופח בעיקר על ידי התקשורת, ושבמקרה הטוב יקרום עור וגידים בעוד חודשים ארוכים, אחרי שענייניו המשפטיים של אולמרט יגיעו לקו הסיום - בפרשת הולילנד ובערעורים אפשריים לעליון מצד הפרלקליטות על זיכוייו מהשבוע האחרון? לנתניהו אמנם יש נטייה להכניס את עצמו לפרנויות מיותרות, להדליק את עצמו וסביבתו בתיאוריות קונספירציה, זה אולי עוד יקרה, אבל בעניין אולמרט, אפילו הוא עוד לא שם.

בינתיים נתניהו נכנע לפחדים אחרים, בעיקר מאובדן הברית עם החרדים. הוא חזר לאלמנט שלו, נצמד למוכר ולידוע והשתכנע שוב שסכסוך אסטרטגי איתם יעלה לו במשרתו בבחירות הקרובות. גורם בכיר בסביבתו הקרובה של נתניהו מסביר שרק בשבוע האחרון הבין ראש הממשלה שהמוטיבציות האמיתיות בקדימה הן פוליטיות. שמופז רוצה להוציא את החרדים מהממשלה, לזכות בתיקים שלהם ולהניף בבחירות הבאות את דגל גיוס החרדים.

"זו תהיה טעות חייך", הזהירו את נתניהו שרי ש"ס, ובאיומים בוטים יותר ראשי יהדות התורה. אל לשכת ראש הממשלה זרמו מתחילת השבוע הדיווחים על סחף בעולם החרדי המתון נגד המהלך, וכך הלכה והתמוססה ההזדמנות לשינוי היסטורי.

מבחינת נתניהו, השותפות עם קדימה, שהובילה לדחיית הבחירות, הולכת ומתבררת כמיקח טעות. מה שעד לפני שבוע נלחש בזהירות בסביבתו הקרובה, הפך בימים האחרונים למעין הפנמה. הייתה זו טעות מאז'ורית לסטות מהתוכנית המקורית להקדים את הבחירות, שתוארה בשעתה כהברקה פוליטית.

נתניהו קנה במחיר רצפה מפלגה בהתפרקות, שלעומד בראשה אין מה להפסיד, ויצר קואליציית חלומות שהולכת ומתבררת כקואליציית בלהות. הוא מגלה שהחדיר אל תוך ממשלתו סוס טרויאני, שמתוך הייאוש של קדימה ומופז צמחה מפלצת.

לזחיחות פנים רבות וערמומיות. נתניהו ואנשיו חטאו בה בכל המהלכים האחרונים. הם לא העריכו נכון את פלסנר שהתייצב למשימה עם סכין בין השיניים ואינו מרפה. גם נחישותו של מופז זכתה להערכת חסר בלשכת נתניהו, שם היו בטוחים שאין סרט כזה בו הוא פורש. הם לא אמדו נכונה את היקפה של המחאה הציבורית כפי שבאה לידי ביטוי במוצאי שבת בתל אביב. הם חיו באשליה שמופז, העומד בראש פלטפורמה שבעודה בחיים כבר הפכה להיסטוריה, יעצום עיניים ויתקמבן איתם ועם החרדים.

נתניהו יוצא מוחלש מהסיפור הזה. שוב הוא מתגלה כראש ממשלה שנגרר אחר האירועים ואינו יוזם אותם. כמובל ולא כמוביל. את הנזקים קשה עדיין לאמוד. המלכוד ידוע: כניעה לחרדים באקלים פוליטי שבו פועלים יאיר לפיד וכוחות חדשים במרכז המפה, וכמובן קדימה שמצאה דגל חדש - עשויה להיות אסון. הליכה עם מופז, ובמידה רבה עם ציבור בוחריו, תסכן את עתידו המובטח עם המפלגות החרדיות. טוב כבר לא ייצא מזה.

האם ניתן להחזיר את גלגל הבחירות לאחור? אולי. אבל בתנאים טובים הרבה פחות. נתניהו ואנשיו מהרהרים באפשרות להנפיק שוב את הצעת החוק לפיזור הכנסת. ההצעה שהוכנה עברה בקריאה הראשונה, ואם ראש הממשלה ירצה בכך, היא תצא לקריאה השנייה והשלישית באופן מיידי כמעט.

אלא שגם כאן העניינים הסתבכו. בחירות עכשיו משמעותן בחירות על חוק טל, וזה הדבר האחרון שנתניהו רוצה. לכן האפשרות הסבירה יותר היא שאם נתניהו יבחר לחזור למסלול הבחירות, הוא יעשה זאת אחרי החגים.

עד אז קדימה יכולה לפרוש והוא יכול להמשיך להתנהל עם קואליציית הבסיס שעמה יצא לדרך: ליברמן, החרדים ואהוד ברק. בחורף אפשר יהיה למצוא עילה אחרת לפיזור הכנסת ולהליכה לבחירות. לגבי פסיקת בג"ץ, כבר נמצא הפתרון. שר הביטחון יפרסם הוראת שעה שתנציח את המצב הקיים עד שינוסח החוק החדש. או כמו שאמר יעלון, "מה כבר בג"ץ יכול לעשות? להכריח אותנו לחוקק חוק שלא יכולנו? הרי באמת ניסינו".

מי שמחפש סימנים לכך שנתניהו שוקל ברצינות להקדים את הבחירות, יכול למצוא אותם בדיוני התקציב שכמעט אינם קיימים, בניגוד לנהוג בתקופות מקבילות בשנה, אז הם נמצאים בישורת האחרונה. בינתיים התקיים רק דיון בודד על התקציב. מה ניתן להבין מכך? ייתכן שנתניהו ממתין לראות כיצד ייפתר משבר הגיוס, ואם העניין ימשיך להסתבך, הוא יתגלגל לתסריט של הקדמת הבחירות, אז בשביל מה להתחיל לריב עם כל העולם על התקציב?

שתי נחמות יכול למצוא נתניהו במצב הקיים. הראשונה - גם אחרי מה שנראה כמו תחילת הרהביליטציה של אולמרט, אין לו עדיין אלטרנטיבה ממשית. מלבד האופק הרחוק שבו יכול תרחיש כזה להתממש, גם אולמרט עצמו צינן אתמול את ההתלהבות כשהצהיר בקולו בכנס במלאת שש שנים למלחמת לבנון, שאין לו כוונה להיכנס לפוליטיקה ואינו מעורב בשום מפלגת מדף.

מעבר לכך, גם אם זוהי הפנטזיה המועדפת על חיים רמון וחברי כנסת בקדימה, קיים פער גדול, שעולה גם מסקרים שנעשו לאחר זיכויו של אולמרט, בין מעמדו הציבורי להתלהבות שבה מתקבל הקאמבק האפשרי שלו בחלקים גדולים בתקשורת. אולמרט עדיין אינו פוליטיקאי פופולרי.

מעבר לכך, הסחורה שאיתה הוא מזוהה בציבור היא משא ומתן מדיני עם הפלסטינים. זוהי אג' נדה שנחשבת היום לאג' נדת נישה בפוליטיקה. ציפי לבני איבדה את הרלוונטיות שלה בין השאר בשל זיהוי יתר עם העיסוק בנושאים הללו. בגוש המרכזשמאל שולטות כיום שתי אג'נדות עיקריות: החברתית, שאותה מובילה שלי יחימוביץ', והאזרחית, שאותה מוביל יאיר לפיד.

מי שהריץ ביומיים האחרונים תסריטים פרועים על אולמרט שמגיח כמו גיבור לזירה הפוליטית ומחבר את כל הכוחות במרכזשמאל, בראשם לפיד השחקן החדש, טעה והטעה. ראשית, הכוחות במרכז-שמאל מפוצלים, ומתנהלות בתוכם יריבויות. אף אחד לא מצפה שיחימוביץ', לפיד, זהבה גלאון, לבני וקדימה, על פיצוליה העתידיים, ידורו באותו בית פוליטי. וזוהי נחמתו השנייה של ראש הממשלה: הברדק וריבוי הכוחות במרכז-שמאל המפה הפוליטית, שפועל יותר כפזורה ופחות כגוש מגובש.

אם יש אפקט לדרמת זיכוי אולמרט, הוא אינו "אפקט אולמרט" אלא "אפקט ליברמן". באווירה התקשורתית, הפוליטית והציבורית שנוצרה בימים האחרונים, יהיה קל יותר ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין להימנע מהגשת כתב אישום נגד שר החוץ, ולאמץ את מודל מני מזוז, שהחליט על סגירת תיק האי היווני נגד שרון ובניו בשל "העדר ראיות מספיקות". מזוז , שמראש אינו נלהב מהגשת כתבי אישום, תמיד בחר את החלופה הזאת.

מסיבה זו הזיכוי של אולמרט הוא חדשות מצוינות לליברמן, שבצדק מבחינתו העדיף להיאלם בעניין הזה. מי שעוד נעלמו ונאלמו הם ציפי לבני ואהוד ברק, שני תלייניו הפוליטיים של אולמרט, שדרשו את ראשו בעקבות חשיפת פרשת טלנסקי ומעטפות הכסף.

לבני התקשרה לאולמרט, אך שלא כדרכה לא מיהרה להוציא הודעה ארוכה ומפורטת, וניתן להניח שלא היה לה נוח עם ההתפתחות הזאת. ברק לא התקשר, ולשכתו גם לא הוציאה הודעה מסודרת. אחד מאלה שדווקא כן התקשרו לברך היה עמיר פרץ, שנמנה עם אנשי הצמרת הפוליטית של אותה תקופה. כמו אז גם היום פרץ בטוח שמהלך הדחתו הברוטלי של אולמרט, שהובל על ידי ברק היה קטלני עבור המדינה.

כשברק הודיע שאולמרט חייב לנתק את עצמו מניהולה של המדינה ואם לא, ייזום את הקדמת הבחירות, פרץ ניסה לעצור אותו.הוא ביקש להיפגש עם ברק, שישב אז על הכיסא שפינה במשרד הביטחון, ובשיחה בארבע עיניים ניסה לשכנע אותו להניח לאולמרט. "זו תהיה טעות גדולה ביותר אם תתערב בענייני קדימה", אמר לו.

"אתה מוביל את הממשלה שנמצאת בתהליך מדיני מאוד דרמטי לזעזוע קשה, ואנחנו נשלם את המחיר". פרץ בטוח גם היום שצדק, ושיריביו הפוליטיים של אולמרט, שביקשו להדיחו, הפכו אותו לברווז צולע בעיני אבו מאזן, שהגיע למסקנה שאין כבר עם מי לעשות עסקים.

האם אכן השתנה לעד מסלולה של המדינה בעקבות שיתוף הפעולה בין לבני לברק, שהביא להדחת אולמרט? אנשיו ותומכיו הרבים מאמינים בכל לבם בטענה הזאת, שמטבע הדברים לא ניתנת להוכחה. יכול להיות. אבל באותה המידה גם יכול להיות שאולמרט, שכזכור לא היה הדמות הכי פופולרית במדינה באותם ימים וגם העיד בעצמו על כך, האיש שסחב על גבו את משא דוח וינוגרד שהיה עדיין טרי, ואליו התווספו משאות טלנסקי, לא היה מצליח להיבחר שוב. החקירות הכבידו לא רק עליו אלא גם על קדימה, ואת זה יש נטייה עכשיו לשכוח.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...