כובשים ונהנים
40 שנה אחרי, תושבי האי עדיין לא התאוששו מהכיבוש הטורקי. קפריסין היא תמונת ראי של המצב בשטחי ארץ ישראל המערבית. גם שם, כמו אצלנו, החוק הבינ"ל חסר שיניים ומה שקובע הוא עוצמה צבאית
זה לא קרה אתמול, זה קרה ב,1974- אבל המדינה הצעירה הזו, שקמה ב,1960- ידעה מעט מאוד רגעי אושר של מדינה אחת. קרועה ונשחקת בין שתי המדינות החובקות אותה, יוון של הגנרלים וטורקיה, נחלק השטח לשני חלקים: הצפון הטורקי, 37 אחוז מהשטח ו11- אחוז מהאוכלוסייה, והמרכז-דרום הקפריסאי-יווני.
קפריסין, תמונת ראי של המצב בשטחי ארץ ישראל המערבית צילום: sxc
כל היוונים עזבו את החלק הטורקי, והטורקים הזרימו לשם בני שכבות נמוכות מאזורים שונים בטורקיה שעיצבו מחדש את האזור. פמגוסטה הפכה לעיר רפאים, חופי הזהב של הצפון הם געגוע של הדורות הוותיקים. בטיול לדרום חזרה המדריכה שוב ושוב על משפטים המתחילים ב"לצערנו, הכיבוש הטורקי הלא חוקי"...
קפריסין היא מדינה פצועה, והפצע מקבל סמליות מצמררת בדגל ענק של טורקיה, שאורכו ארבעה קילומטרים, החצוב ברכס ההרים הצפוני שבשליטת טורקיה שקרוי "חמש האצבעות," וכל מי שמצפין לניקוסיה רואה אותו ממרחקים. ניקוסיה היא עיר מחולקת, ממש כמו ירושלים של פעם.
המדרחוב של ניקוסיה נחצה על ידי מעברי גבול ובדיקת דרכונים. אפשר לעבור לסיבוב בחלק הטורקי ולחזור. המעבר הוא הלם תרבותי: 20 מטר של חנויות סגורות מפרידות בין עיר יוונית-בריטית מאופקת לעיר שכל סממני התרבות הטורקית מעצבים אותה. הקתדרלה היוונית-אורתודוקסית רוקנה, טויחה והפכה למסגד.
לכאורה, המבדיל בין המצב הקפריסאי למצב הישראלי רב על הדומה. קפריסין היא ארץ מחולקת, מדינת ישראל הסירה את הגבול ויצרה יחידה טריטוריאלית אחת. כך גם ניקוסיה המחולקת לעומת ירושלים המאוחדת. בקפריסין הכובש הטורקי סילק את המתיישבים היוונים מהצפון, ובישראל מתיישבים יהודים נכנסו לאזור הכבוש. בקפריסין מי שמרגישים כבושים הם דווקא אלה שאינם תחת השלטון הטורקי, כלומר הרוב היווני. אצלנו מי שמרגישים כבושים הם הפלסטינים שמעבר לקו הירוק.
לצד אלה בולטת עובדה משותפת יסודית: האזור הטורקי-קפריסאי הוא אזור ללא מעמד. הוא אינו מקובל בעולם כחלק מטורקיה, הוא אינו חלק מקפריסין ואין לו מעמד עצמאי מוכר כלשהו. זה גם מעמדם של השטחים מעבר לקו הירוק. אני מוכן לנחש שבטורקיה הוקמה מטעם הממשלה איזו ועדת אדמונד לוי שקבעה שהשלטון הטורקי
בקפריסין לגיטימי. על העולם, החוק הבינלאומי והשכל הישר זה לא עושה רושם. ומכאן אולי המסקנה המתבקשת, פסימית או אופטימית על פי נקודת הראות של המסתכל.
העובדה שלשטחים בקפריסין כמו בישראל אין מעמד והכרה רשמית, ושאין דוגמאות המקובלות על דעת הקהל בעולם היום לשלטון של מדינה זרה על שטח שאינו בבעלותה, אינה מעלה ואינה מורידה. החוק הבינלאומי גם הוא חסר שיניים, ומה שקובע הוא אינטרסים, כוחות פועלים ועוצמה צבאית. הקפריסאים שעמם דיברנו הודו בעצב שאינם מאמינים שבחייהם קפריסין תחזור להיות מאוחדת.
הדעה הרווחת בישראל בכל אגפי המפה הפוליטית היא שלא נראה מצב שבו ארץ ישראל תחזור להיות מחולקת בין שני העמים היושבים בה. קפריסין היא תמונת ראי של המצב בשטחי ארץ ישראל המערבית. התמונה הפוכה, אבל משקפת אותה מציאות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם