מחדל הדיור הציבורי: לאן הלכו המיליארדים שיועדו לנזקקים?
המדינה מכרה בשנים האחרונות 80 אלף דירות למשתכני הדיור הציבורי. במיליארדים שהרוויחה היא התחייבה לבנות דירות חדשות לנזקקים, אבל במקום זאת העבירה אותם לכיסוי חובות ולסלילת כביש בשטחים. מה שקרה למשה סילמן מוכיח לאילו תהומות צנחה מדינת היהודים
סילמן, במכתבו, קרא להם "נבלות" וצדק. אין הגדרה מדויקת יותר. מה ירוויחו האידיוטים האלה בסופו של דבר? סיכוי טוב שיגרמו לסגירת עסק מניב, מכלכל ומפרנס משפחות, שייפלו אחר כך כנטל על צווארו של אותו ביטוח לאומי, שיצטרך לשלם קצבאות בסך גדול בהרבה מ-15 אלף השקלים שסילמן פיגר בתשלומיהם (התברר אחר כך שפיגר רק ב-5,000 שקל כי היה לו עודף במקדמות של 10,000 שקל).
אם הפרטים שפורסמו אתמול בעניין הביטוח הלאומי וסילמן נכונים, זה שווה ועדת חקירה שבסופה כל מי שאחראי יעוף הביתה. שיצטרך מעכשיו להתייצב בעצמו מול פקידי הביטוח הלאומי ולקבל מהם קצבאות. אבל איזה יעוף, מה יעוף. במדינה שלנו אף אחד לא עף. אפילו לא משה לדור.
ולעצם העניין: אין למדינת ישראל היום פתרונות דיור. אין רשת ביטחון. אין ארגז כלים הגיוני לתמיכה באלה שזקוקים לה, אם בגלל פגעי גורל וטבע ואם בגלל טרגדיות או תקלות עסקיות כמו זו שאירעה לסילמן. למה אין? בגלל "מחדל הדיור".
ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, ישראל ביתנו, מהחרוצות והראויות בחברות הכנסת במשכן, ניסתה לעזור לסילמן, התחננה בפני הרשויות, עבדה מול הביטוח הלאומי ומול משרד השיכון, אבל ללא הועיל. הפקידים במשרד השיכון אמרו לה בשלב מסוים: "תבחרי", כשהציגה להם כמה מקרים מהסוג של סילמן. אנחנו לא יכולים לטפל בכולם, תבחרי מי הכי דחוף ונעזור לו. החלטורה בהתגלמותה. העמידו את אורלי לויאבקסיס במצב של "בחירתה של סופי".
אבל העניין עצמו חמור בהרבה: ח"כ לוי-אבקסיס הזמינה מחקר ממרכז המחקר של הכנסת ונחרדה מממצאיו. משנת 1999 יצאה הממשלה למבצעים גדולים של מכירת הדירות של הדיור הציבורי למשתכנים. הכוונה, שבה החל ח"כ רן כהן, הייתה מצוינת; לאפשר למשתכנים לרכוש ולהיות הבעלים של נכס. הם יקבלו את הדירה בהנחה מהמדינה, וזה יעזור להם לעמוד שוב על הרגליים.
מאז ועד היום נמכרו כמעט 80 אלף דירות. עד כאן הכל בסדר. אלא שיש לזה המשך. באותה החלטת ממשלה, שעד היום לא שונתה, נקבע שהתקבולים ממכירת הדירות הללו יוקדשו לבניית או קניית דירות חדשות לטובת דיור ציבורי. כן, החברים ב-1999 האמינו שממשלה של מדינה מודרנית לא יכולה להרשות לעצמה לא להחזיק בפתרונות דיור לאוכלוסיות החלשות שלה.
ובכן,
לא נלאה אתכם בפרטים. סכומים גדולים אחרים הלכו לכל מיני קומבינות אחרות, כולל, אגב, סלילת כביש גישה למעלה אדומים, שיפוץ מבני ציבור, פרויקטים שונים ומשונים. חלק מהכסף שוכב עדיין בקופת האוצר, וחלק מתייבש עדיין בקופת משרד השיכון. לפתרונות דיור ממש הגיעו רק כשבעה אחוזים מההכנסות של מכירת הדירות.
"בעצם", אומרת ח"כ לוי-אבקסיס, "הפכו את המיליארדים האלה לקופה הקטנה של האוצר ושל השיכון, פשוט סתמו חורים פה ושם והפרו באופן בוטה החלטת ממשלה חוקית".
התוצאה היא שהיום אין לממשלה אפשרות לעמוד בביקוש של דיור לנזקקים ולמעוטי יכולת. כ-2,400 משפחות עומדות בתור לדיור כזה, ואין. במקום זה מאשרים סיוע בשכר דירה, וסילמן המסכן נפל כאן כי הוא לא קשיש מספיק, משפחתו אינה מרובת ילדים, הוא סתם מישהו שנפל, בעיקר בגלל המדינה, אבל היא לא הייתה שם ברגעיו הקשים כדי לסייע לו.
נו, טוב, העיקר ש"ישראל היום" היה שם אתמול כדי לסייע לראש הממשלה ולשר האוצר. סילמן, כידוע, הזכיר את שמותיהם במכתב הפרידה שלו, שחילק ברחוב בטרם שפך על עצמו את הבנזין והדליק את הגפרור. אבל בחינמון השלטון אין זכר לשמותיהם של נתניהו ושטייניץ.
לא, הם לא ויתרו על הדפסת המכתב הדרמטי. הם הדפיסו אותו, אבל דאגו קודם כל להשמיט את שמותיהם של המנהיגים. קים ג'ונג איל מתהפך בקברו. בעברית, אגב, קוראים לזה זיוף. עכשיו לך תסביר שנתניהו ושטייניץ אינם האשמים הבלעדיים. הרי החטא הזה מתנהל כאן כבר 13 שנה ושייך לכל הממשלות. הזייפנים בחינמון הצליחו לגרום לעצמם ולשולחיהם הרבה יותר נזק מתועלת.
מי שהסתובב אתמול בהפגנות הזעם בעקבות ניסיון ההתאבדות של סילמן מדווח על אנרגיות זועמות, על חבית חומר נפץ שמאיימת להתפוצץ. הקיץ הזה באים הרבה פחות אנשים, אבל הם הרבה יותר זועמים. זה מצב מסוכן. הזעם של חלק מהאנשים הללו מוצדק. ישראל היא מדינה שמפקירה את חלשיה, היום יותר מתמיד.
מחקר נוסף של אגף המחקר של הכנסת מראה שאף שהקריטריונים לסיוע של המדינה בדיור הולכים ומוקשחים כל הזמן, הביקוש ומספר הזכאים שעומדים בהם הולך ועולה. למדינה אין פתרונות, ועכשיו מתברר שהיו לה, אבל היא פשוט בזבזה אותם, כילתה אותם וויתרה עליהם.
משה סילמן קרס בגלל חוב של 5,000 שקל לביטוח הלאומי ונקלע למעגל קסמים של ייאוש שגרם לו, בסוף הדרך, להצית את עצמו באמצע הרחוב. אם כאלה הם פני הדברים, יכול להיות שהקיץ הלוהט שמתחיל עכשיו יהיה אפילו יותר חם ממה שחשבנו.
אקו"ם