סכנה ב"מחסני הילדים"
התעלמות המדינה מהנעשה במעונות לילדי העובדים הזרים מאפשרת את המשכם של סידורי השגחה הכרוכים בהתעללות, בהזנחה ובמוות
בפועל, מדובר בשירותי שמרטפות לילדי מהגרים המתנהלים בגלוי מתחת לפנס המואר של לשכות הרווחה בישראל בדירות דלות וצפופות, ללא פיקוח והשגחה, ללא תנאי בטיחות מינימליים, ללא כל סטנדרטים חינוכיים ובתנאים פיזיים ותברואתיים קשים ביותר.
בנה של הפיליפינית אינו לבד. לפחות ארבעה תינוקות וילדים מצאו את מותם בנסיבות דומות בשנים האחרונות בלב תל אביב, באמצע היום, ולאף אחד לא אכפת. הרי מדובר רק בילדים זרים וקטנים שאינם יכולים לזעוק את אומללותם במחאה החברתית הבאה.
באותו חודש החליט צוק חיים, מפקח מעונות יום של מחוז תל אביב והמרכז, לקיים ביקור פתע באחד המעונות הללו. הממצאים שנחשפו לפניו היו מחרידים: בשני חדרים קטנים ומוזנחים הוחזקו תינוקות וילדים במשך שעות ארוכות בלול או קשורים לסל-קל בלי שום חשיפה לגרייה או לאימון מוטורי.
ילדים גדולים יותר הסתובבו במרחב הצר משועממים, כשהטלוויזיה דולקת ברציפות ושער הכניסה פתוח לרווחה. מטפלת אחת השגיחה עליהם והגישה לארוחת הצהריים אורז ומרק. צוק גילה ליקויי בטיחות חמורים במחסן הילדים, כמו תאורה לא מוגנת, קירות מתקלפים ורטיבות, לוח חשמל חשוף, חוטי חשמל נגישים לילדים, שקעי תאורה נוטים ליפול, ובאופן כללי תיאור אמין ומדויק מספריו של צ'רלס דיקנס.
המפקח מיהר לדווח לממונים עליו. כמוהו נהגו מפקחים ומפקחות נוספים שביקרו השנה ב"מחסני הילדים" ומצאו מקומות אפלים ונואשים, מסכנים ומסוכנים. הממצאים הועברו לאגודה לשלום הילד ששלחה מכתבים דחופים, תחילה לשר התמ"ת הקודם בנימין בן אליעזר, ולאחרונה לשר הממונה הנוכחי על המעונות, שלום שמחון.
עד כה לא הניבו הביקורים, הדיווחים והמכתבים כל שינוי משמעותי. הכשל האנושי והמוסרי הזה מתקיים, כרגיל, בעקבות ביורוקרטיה, אטימות ופוליטיקה. משרד התמ"ת מופקד על המסגרות לגיל הרך, אך נמנע מליטול אחריות להבטחת שלומם, רווחתם וזכויותיהם של ילדי מהגרי העבודה. זאת בגלל החלטת הממשלה לא להגיש להם שירותי רווחה, לבד ממקרי חירום קיצוניים.
כך,
חברה המנקה ידיה מאחריות לשלומם ולרווחתם של ילדי מהגרים, סופה שהיא מאבדת את רגישותה כלפי הציבור שעליו היא מופקדת בחוק. על משרד התמ"ת לסגור לאלתר את "מחסני הילדים" המאולתרים. על לשכות הרווחה בממשלה ובעירייה לפקח על מעונות היום של מהגרי העבודה, בלי קשר למידת חוקיותם, ולהבטיח שיפעלו בסטנדרטים ראויים והולמים בטרם יתרחש אסון נוסף. ויתרחש. זו רק שאלה של זמן.